בזמנו, בכתה ב' סרבה בכל תקוף, אמרה שזה לא מעניין אותה ולא בא לה. כמובן שלא ניסיתי לעודד או ללחוץ. עתה פנו אליה מבית הספר לגשת למבחנים של אוניברסיטת בר אילן לילדים מוכשרים במתמטיקה. מראש נאמר להם שרק מעטים מתקבלים. הפעם הבת שלי רוצה לגשת למבחנים. והיא סיפרה לי עכשיו שבעבר, בכתה ב', לא רצתה לגשת למבחנים כי פחדה להכשל. זה משהו שהיא הכחישה אז, כששאלתי אותה אם היא לא רוצה לגשת כדי לא להכשל. הסברתי אז שזה בכלל לא נורא, ולא כולם עוברים, אך אז היא אמרה שזה פשוט לא מעניין אותה. היום היא מודה שפחדה.
והיום- היא מבינה שיש סיכוי לא רע שלא תעבור, אבל זה בסדר, היא לא מודאגת, ולכל היותר - לא תעבור.
סליחה שיצא קצת ארוך - מה שרציתי לומר זה, שאם הבן שלך רוצה לגשת, סימן שזה מתאים לו, והוא מבין שיש סיכוי לא לעבור, והוא יכול לעמוד בזה.
עוד סיפור מאצלנו - אחת הבנות הגדולות שלי עברה את המבחנים של בר אילן, למדה בקורסים שלהם וסיימה בגרות חמש יחידות מתמטיקה בכיתה י. הבת הבאה אחריה ניגשה למבחנים ולא עברה, ולומדת בכיתה הרגילה בבית הספר. והיא לא נורא התאכזבה, לא הרגישה ריגשי נחיתות ולא כלום.
כך שאני לא חושבת שצריך למנוע מילד שרוצה להבחן לגשת לבחינה. וגם לא צריך ללחוץ על ילד שלא רוצה כן לגשת.
|
תוכן התגובה:
|