כמה נוח להכניס אנשים לתוך תבניות, לשים עליהם שלט כדי שיתאימו לאיזה דימוי שיש לנו או שאנחנו חושבים שיש לנו עליהם. אני מצטערת שאני לא מתאימה ל"דימוי" הזה שמנסים להלביש לי, של חזירה קפיטליסטית, מונעת ממצליחנות כספית ואשר דוחפת בעפייתיו את ילדיה להצלחה חומרית בלבד. לא בעיני כולן כמובן, אבל בעיני כמה מהקוראות כאן. אין לי שום בעיה עם ביקורת, אם היא עניינית ומכבדת. אבל לא רק מכבדת, אלא גם עניינית. המהות שלי איננו "בוסית", לא כתבתי שום צרימות מהוות התנשאות ו"הצלחה" בעיני איננה הצלחה כלכלית דווקא. כל מיצוי מלא של פוטנציאל הוא הצלחה בעיני. וכסף הוא אחלה, כי הוא קונה חיים נוחים ונקיים מדאגות מסויימות. ולגבי משאלות הלב של ילדיי, אז ככה: יובל רוצה להיות פרימה בלרינה (דווקא פרימה בלרינה ולא סתם רקדנית!), כמו סילבי גייאם, שהיא האלילה שלה. הלוואי שתהיה, אני דוחפת לשם בכל הכוח כי יש לה כשרון וכי בעיני עיסוק באמנות זו מטרה נעלה. לא בטוח שיש לה מספיק דרייב לזה... וכוח רצון. אבא שלה מסתכל עלי ונאנח ואומר לי ספק בצחוק ספק ברצינות: עם המקצוע הזה נצטרך לפרנס אותה עוד הרבה שנים (-: שי רוצה להיות וטרינרית וכמובן "להצליח בחיים". היא מאד הישגית, כמוני. רותם רוצה להיות טייס קרב או אלוף מרוצים של אופנועים. כך שאני מניחה שיש להם חלומות רגילים לגמרי. לא בגלל שיש להם אמא שמקדשת כסף או הצלחה חומרית באופן בלעדי. אני דווקא רציתי ללמוד אמנות, אבל נקלעתי במקרה למשהו אחר... איריס - הישגיות היא דבר היררכי, והצלחה חומרית היא בפירוש מטרה שלי בחיים, יחד עם עוד הרבה דברים. זה לא דבר רע בעיני, אבל אני לא חושבת בכלל ש"זה" מה שאני או שזה חלק גדול מאד בחיי. סיפוק בעבודה, חשוב לי למשל הרבה יותר. אופקים רחבים חשובים לי הרבה הרבה יותר. ויש עוד. ודווקא זה נעים שיש בנות שמבינות אותי יותר וטורחות גם להסביר אותי - היה לי קשה לענות כשהרגשתי שאני מצומצמת לדימוי של עצמי במקום למי שאני. כך שרונה, תמרה, דפלול וגם קרין (המתמחה החמודה שלי!) - זה עזר ותודה.
ולמי שהחזיקה מעמד עד כאן - הנה סילבי גייאם - כוכבת על ואשה נערצת על ידי (וגם על ידי יובל כאמור) - הרקדנית הכי מדהימה שיש, והיא לגמרי עצמאית - לא רוקדת בשביל אף אחד ובשום להקה, אלא רק איפה ומה שהיא בוחרת:
http://v.youku.com/v_show/id_XMTQ4OTkzNzgw.html
|
תוכן התגובה:
|