15/6/2002 12:24
|
נועה ברקת
|
מאת:
|
מחשבות ארוכות בעקבות סיפורך
|
כותרת:
|
בכל פעם כשאני קוראת סיפור לידה כמו שלך אני תוהה מה קרה בו? באיזו נקודה התחילו הדברים להשתבש. האם זה קרה אחרי שעברת את התאריך שלך והרגשת שהגוף שלך לא משתף פעולה עם הרצון שלך ללדת כבר עכשיו? ומהו אותו עניין תמוה של מיעוט מי שפיר שבו מנפנפים כל כך? האם יתכן שהמנגנון העדין והמופלא של ההריון והלידה יבגוד בנו בצורה כה טיפשית בסוף ההריון ופשוט ייבש את תהניוקי שלנו? או אולי זה עוד אחד מאותם סיפורי הפחדה שמספרים לנו כדי שנאבד לגמרי את האמון בגופנו המופלא? שכן, בולט מאד בסיפורך, שלמרות שהתכוננת בכל מאודך ללידה טבעית, הרי שהתוצאות של בגידת הגוף שמזמינות התערבות ועוד התערבות, משקפות עוד קול בפנתיאון הקולות שכולנו נושאות. הרי כל חיינו מחנכים אותנו לא לבטוח בגופנו הנשי, להתייחס אליו כאל גוף חלש מלוכלך וטמא שיש לסייע לו. מדענים וחוקרים חכמים ובעלי תקציבים עומדים ומפתחים תכשירים ומכשירים שנועדו לסייע לנו - להרות, להחזיק הריון וללדת ואחר כך גם להאכיל את התניקות שלנו, לחנך ואתם ולגדל אותם, וכל תכשיר ומכשיר כזה הוא קול וכוח בעולם שמפריד אותנו ומפחיד אותנו מהכוחות הטבעיים שנמצאים בתוכנו ושכל מה שהם צריכים זה רק תמיכה, סביבה נכונה ואמונה (ומאלו אף אחד לא יכול להרוויח כסף). גופך ידע ללדת, אבל ככל גוף נשי וגברי גם יחד הוא היה זקוק לחום, לאהבה ולתמיכה, מבחוץ דרך הרופאים המיילדות ומקום הלידה ומבפנים דרך האמונה שלך בעצמך. לא יהיה זה נכון להפנות אצבע מאשימה רק כלפי חוץ, נכון יהיה גם להפנות מבט פנימה אל אותם קולות פנימיים שנאספו במשך שניםרבות ולראות את תפקידם ביצירת סיטואציית לידה כה קשה. לפעמים המבט הפנימי הזה הוא צעד ראשון בהבנה אמיתית כי קיימים בעולם הזה כוחות חזקים הפועלים כדי להשיג שליטה על גופנו ומחשבותינו, הבנה זו שהיא צעד ראשון בדרך לשחרור אמיתי וחזרה פנימית לקשר עם גופנו ועם רוחנו, היא נחלתן של נשים כה רבות שמאוחר יותר הכשירו את עצמן להיות אלו שיעזרו ויתמכו באימהות ונשים. זה היה הצעעד הראשון שלי, זה היה הצעד הראשון של איריס יוטבת ונראה לי שגם על עורכת פורום זה הוא לא פסח. רק בך תלוי הדבר שגם חוויה זו של הלידה שלא תכננת תהפוך להיות נדבך חיובי בחייך מזל טוב ושמחה גדולה באימהות שלך.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|