15/6/2002 22:29
|
נועה ברקת
|
מאת:
|
ליגור - אמא טבע ואני...
|
כותרת:
|
הו יגור, אם היית מכיר אותי היית יודע שאני והטבע מסתדרים בדרך כלל בטיולים קצרים רצוי דרך חלון המכונית הממוזגת. אני מודה אלף פעמים ביום לנפלאות הטכנולוגיה הרפואה והמדע שמאפשרים לי לחיות בנוחות ולא להיות חשופה לאמא טבע שעם כל הכבוד אליה אכזריותה ידועה. בהגיגי לא ביקשתי להטיף לטבע דווקא, אלא לקשר וידיעה עצמית - מי אנחנו, איך גופנו פועל, איך ליצור מחדש את הקשר בין גופנו לנפשנו ולרוחנו וגם איך להבין את משמעותם של האירועים שקורים לנו בחיינו, שלפי תפישתי אין הם מקריים כלל. ושוב, אומר, שהרבה ממה שאנו זקוקות לו בלידה זה שיאהבו אותנו באמת ושיקבלו אותנו ושלא יפריעו לנו. נראה לי שבסיפור הזה זה לא קרה. אני יודעת, מיילדות ורופאים שחוקים, מורידה את הכובע בפני כולכם, אבל לידה היא אירוע כל כך מקודש בעיני, שמי שנוכח בו חייב להבין את גודל המעמד או שיחפש עבודה במחלקה אחרת...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|