17/6/2002 13:48
|
ורד
|
מאת:
|
ממקוניאלית אחת לרעותה - כמה מילים על לידות מאכזבות
|
כותרת:
|
מזל טוב. יש לך בן. ואחרי ככלות הכל, זה העניין.
גם אני חוויתי לידה שהיתה רחוקה מתוכניותיי. תחת איום המים המקוניאלים לקחו ממני את הלידה הטבעית שחלמתי עליה, והתכוננתי לקראתה. זה היה לא נעים, לא רק בגלל שהלידה ההתערבותית היתה מצלקת. אלא גם מפני שאיכזבתי את עצמי. אני לרוב לא אדם מאוד תחרותי, אבל בהקשר ללידה הכנסתי את עצמי למעין מבחן אומץ, סיבולת ויכולת, והתעצבתי לגלות שזה לא עבד.
כרגע זה לא נראה לי משנה אם זה בגללי או בגלל המיילדת או בית החולים. זה לא קרה. את פולמוס יחסינו לטבע, אפשר לשמור לזמן אחר. עכשיו הזמן הוא להחלים, להתמודד עם הצאצא החדש, להתרגל אליו, לנסות להתאהב בו ( לי זה לקח קצת זמן ) ולסלוח. ללטף את גופך הפצוע, כמו גם את גופו שכבר נוקה משרידי הקקי, ולסלוח. קצת רכות לא תזיק כאן.
אני זוכרת שאחרי שפירסמתי כאן את סיפור הלידה שלי, קיבלתי, כמוך, תגובות מגוונות. לצד איחולי מזל טוב גם על גבי התפתח דיון עקרוני (משהו על אסרטיביות ויכולתנו לעמוד על שלנו מול המערכת ). הבנתי את הצורך של הממשתפות להעלות את הדברים על הכתב, אבל זה לא מה שייחלתי לו. אני רציתי נוצות וצמר גפן. רציתי שיגידו לי שזה שבתי באה לעולם עם אפידורל וזירוז, לא אומר שאני אימא פחות טובה. שהחתך שעשו לי, לא אומר שהגוף שלי בוגדני. שיעזרו לי לסלוח לעצמי.
בסוף עשיתי את רוב המלאכה לבד. בעצם, בעזרת עמליה. האיטיות שבה התרגלנו זו אל זו, כאבי ההנקה, החיוכים שלה, הלילות נטולי השינה, וגם אלו שהיא נותנת לי 7 או 8 שעות רצופות. כל זה נתן לי, ואני מקווה שייתן גם לך את הביטחון וההעצמה שלא זכינו לה בלידה. כי מגיע לנו. הבאנו ילד לעולם, ואנחנו בסדר.
זה לא אומר שבלידה הבאה שלי או שלך לא ננסה שוב. יתרונותיה של לידה טבעית ברורים לנו. אבל עכשיו, זה לא הזמן שלך לעשות חשבון נפש וגוף. זה הזמן לנוח ולצבור כוח. לאהוב את עצמך. מזל טוב ובהצלחה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|