המון, המון, המון, מזל - טובים. תודה לאל, כי נגמר בשלום. מדבריך, למרות שעשית כל שלאל ידך ללדת בלידה פיזיולוגית, כפי הנראה, היה זה אחד מהמקרים בהם ניתוח היה אקט מחייב להצלת חייכם. התחברתי מאוד לתיאורך על העצב שב"העלמותה" של הבטן יחד עם תחושת הבעיטות והתזוזות. גם אני חשתי בכך, ואפילו ביום הלידה של בתי הקטנה, בעיצומם של צירים, התענגתי על תזוזותיה, כשאני מבכה על כך שעוד מעט ונפרד לשתי יישויות עצמאיות. אך כדברי השיר, סוף הוא תמיד התחלה - תם ההריון, ועתה הנסיך הקטן מחכה לך שתביאי אותו הביתה ביום ראשון, ויתחיל עידן חדש וקשר חדש ומשפחה חדשה. רק טוב, ואושר, והחלמה מהירה, איריס
|
תוכן התגובה:
|