ואקדים ברשותך עם פינתו של אבשלום קור, לגבי מקור השם מרציפן. אם זכרוני אינו מטעני, מעלעול בספר המרצי עלה שמשמעותו - הלחם של מרקו. ולעיקר החדשות. מרציפן לוקח, במצטבר, עשר דקות של עבודה, ומאפשר להתברדק, ובשיתוף הילדים. מתקבל אפטר-קינוח מקורי, מפתיע תמיד, ובלי שילוש הקמח-שמן-ביצים הבלתי אטרקטיבי לטעמנו לפחות. קונים שקדים שלמים קלופים, בערך חצי קילו. המהדרין מוסיפין שקדים מרים (איכס, קצת, בשביל הטעם המזעזע לטעמי) טוחנים במעבד מזון בעל להב פלדה. היבואן לא ממש יאהב, והרעש מחריש אזניים. הטחינה נעשית ביחד עם שליש סוכר, אבל אפשר גם חצי. הכי הטוב - סוכר ונילין פודרה. אבל אפשר גם סוכר פושט (שמאחסנים מבעוד מועד עם מקלון שנף (כמעט קאם בק לאבשלום), אך לא מוכרחים. אם טוחנים עם סוכר רגיל, המרקם יהיה 'חולי' יותר. טוחנים עד שרעשי הזוועה פוסקים (עוד דקה שתיים), ונשמע שהעניינים רגועים. הגושים אמורים להיעלם, ומה שמתקבל צריך להזכיר חול עבה. מוסיפים כפית מים מינרליים או מורתחים, ומפעילים שוב. אם התערובת נאספת על הסכין למן כדור, מפסיקים. אם לא - מוסיפים עוד כפית. לא יותר. טיפה עודף מים, ונתקעת עם משחה מקסימה למריחה על עוגה. לוקחים ה'בצק' שהתקבל, מגלגלים ממנו נחשים, וחותכים אותם באלכסון, או סתם יוצרים כדורים. אפשר לגלגל את הכדורים באבקת קקאו, אבל הכי שווה להמיס שוקולד מריר במיקרו, ולזלף על כדורי המרצפן ממעל ב'זיגזג' כמיטב מורת המרשלג. בעדות הקוקטיילים, שומרים מעט מהשקדים שלמים, ותוחבים אחד שלם לכל עיגול, וחצי אורכו בולט ממנו, ומתקבל מן 'בלוט'. בעדות האמהות המשקיעניות, מפרישים מעשר לכל ילד ומטפטפין צבע מאכל, טפו, למען הרבות בשמוח. את התוצאות מכסים בפלסטיק נצמד ומצננים. מצד שני, אולי הרבה יותר פשוט לבשל אגסים גדולים (עכשיו העונה) וחסרי טעם ברגיל עם טונה ברנדי, ציפורן, סוכר וקינמון. מגישים בפיירקס או חרסינה גדול שהומס בו שוקולד מריר (עדיף המטבעות המקצועיות, אך אפשר גם פשוטים). לא לשכוח להשאיר את הצ'ופציק כשמקלפים.
|
תוכן התגובה:
|