12/8/2002 13:24
|
יעל.ש.
|
מאת:
|
לדנה היקרה וגם ללירון משהו קטן-מקווה שתראו
|
כותרת:
|
דנה, הסיפור שלךכל כך מוכר לי, עברתי חוויה מאד דומה לזו שאת עברת רק בבית חולים אחר. (אני מצרפת קישור לסיפור לידה שלי אם תרצי לקרוא). היום ני כבר שלוש שנים אחרי הארוע, והיום אני מרגישה בשלה ומוכנה לעוד ילד. למה אני אומרת זאת- כי התחושות שלי היו דומות לשלך, היה קשה לי להתחבר לתינוק, שכבתי לבד שעתיים בחדר התאוששות, נסיונות ההנקה היו קשים, נקיפות מצפון ורגשי אשמה סבבו בי במערבולת שטישטשו אותי ואת יכולתי לתחבר אל הבן שלי. היום, אני בן אדם חדש, אני מרגישה שהצלחתי להתרומם מעל המסוכה הזו ולצאת ממנה מחוזקת, לא רק שאין לי יותר רגשות אשמה אלא שלאחר המון ברורים אני מבינה שהניתוח הנ"ל היה הכרחי ואם לא היו עושים אותו משהו רע היה קורה. ועוד משהו היום גם אם יגידו לי שניתחו אותי סתם זה לא יכאב לי כמו פעם, כי המחיר הוא ילד נפלא ומדהים. אז מה בעצם אני מנסה לאמר-שהזמן, הידע והשיחות שתצברי עם אנשים יעזרו לך להחלים, להבין ובעיקר להשלים ולקבל את מה שקרה לך, להבין שאת לא אשמה, שילדת למרות שלא ילדת ובעיקר שהפעם הבאה יכולה להיות אחרת. אז חזקי ואמצי. ולך לירון יקירה-קראתי את כל התכתובות שלך בנושא הניתוח הקיסרי ורציתי לחזק את ידיך ולהגיד לך שזה עובר, זה באמת עובר, כל התחושות שדיברת עליהם היו ממש חלק מחיי היום יום שלי, הבכי והאכזבה, אבל זה עובר באמת, בעיקר לנוכח פלא הבריאה שלך.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|