קראתי את עלילותייך ולא יכולתי להפסיק לדמיין איפה אני ומשפחתי היינו בשעה שאת הבאת חיים לעולם ( כן, כוחך ועוצם ידך, עם קצת עזרה מאילנה ואבינועם ).
זה מוזר כי הייתי בשבת בירושלים אצל ההורים של בנהז"ש. אז כשאת נסעת בלילה אני נתתי לעמליה מוצץ, וכשאבינועם התפלל, שתתי קפה עם חמותי וריכלנו על אחותה, כשהתחילו לך הצירים אנחנו הכנו קידוש, וכשהגעת לשלב הלחיצות כבר היינו בארוחת צהרים ( אלוהים, דוסים לא מפסיקים לאכול ). כשאת הנקת את הבן החדש שלך אנחנו השתוללנו בגינה, וכשאת נתת לילדייך להציץ על האח החדש שלהם, אנחנו כבר היינו בדרך לתל-אביב מתכוננים לשבוע חדש. עוד שבוע לנו. שבוע ראשון בעולם לילד שלך. כן, לפעמים זה תופס אותי. מופלאותו של העולם הזה שבו אנחנו חיים.
שמחה שקיבלת לידה כפי שקיווית לה ( מודה שחשבתי שכשלידות הופכות להיות דו ספרתיות עושים אותן בהיסח הדעת - אבל כנראה אי אפשר להביא חיים כלאחר יד ) ומאחלת למשפחה מקיר לקיר שלך הרבה שמחה ופטמות איתנות מזל טוב
|
תוכן התגובה:
|