19/8/2002 18:13
|
נירה
|
מאת:
|
אסנת יקרה...
|
כותרת:
|
אני חייבת להודות שבזמן שהייתי משתתפת חדשה ועדיין פאסיבית ניתקלתי בשמך ועקבתי לאחור אחר סיפורך במין מועקה שכזו. לא מצאתי את הסיפור המקורי והסיפור נשאר מין משהו לא פתור אצלי. אז הנה, את פה, משלימה לי את החלק החסר בפאזל. נשבעת לך ששערותי סמרו כשקראתי את דברייך. מתוך העובדות זועקים הרגשות שלך. אין צורך להסביר אותם במילים. איך הצלחת לעבור את מה שעברת??? כמו שכתבתי, הלידה שלי החזירה לי את האימון בגופי. אני כל כך מקווה שגם את כבר נמצאת שם. את הלידה של בנך לא תוכלי למחוק אבל תוכלי לשים אותה כתזכורת תמידית ליכולת המדהימה שלך לעלות מתהומות חשוכים ולכוח העצום שיש בך לא לעמוד באותו המקום שוב לעולם!
מחבקת אותך ומחזקת אותך!!!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|