19/8/2002 21:21
|
יעל.ש.
|
מאת:
|
אוסנתי שלי,
|
כותרת:
|
את יודעת שאני חלשה במילים. קראתי את הסיפור פעמיים ואני עדיין מתקשה להבין איך בין כל האנשים שסבבו אותך באותו חדר לידה מקולל לא היה ולו אחד שיושיט לך יד מרגיעה שילטף שיעודד שיסביר, לא מבינה לשם מה אנשים בוחרים לעסוק במקצוע הילודה עם הם לא נהנים ממנו ומתיחסים אלינו כמו פרות המובלות לחליבה. אני חושבת שאת אישה מיוחדת במינה ויש לי שמחה גדולה בלב על כך שיצא לי להכיר אותך גם קצת יותר מקרוב, אני חושבת שאישה שעוברת ארוע כזה לבטח יוצאת יותר חזקה ממנו ולאו דווקא מוחלשת-התמודדת עם טראומה ענקית ויחד עם זאת הצלחת להתעלות מעליה, לעבור את המסוכה ולגדל את טל מתוך המון אהבה וקירבה. טוב שכתבת, יש משהו משחרר בכתיבה ומשהו מאד מחזק בנשות השבט שלך. אוהבת אותך מאד מאד מאד, יעל.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|