20/8/2002 00:17
|
Adi
|
מאת:
|
אסנת יקרה אני קוראת ובוכה
|
כותרת:
|
וחושבת כמה הדברים האלו יושבים בתוכנו ובונים את מי שאנחנו. אמרה פעם מירב שרמן "רחם מהדהד לרחם" ואני אומרת מבנייתה של אחת ניבנת גם השניה. סיפורך החזיר אותי ארבע וחצי שנים אחורה ואני בניגוד לך הדחקתי טוב טוב ואולי בעקבות קריאת סיפורך אני מתחילה להעלות לעצמי דברים ולשאול את עצמי שאלות. אני רוצה להודות לך שבחרת בנו כדי להבין את סיפורך וכך גם את עצמך טוב יותר. מקווה שהכתיבה הביאה לך את השקט לו את זקוקה מקווה שתמצאי את המקום להשלמה עם מה שהיה ולקבלתו כחלק מסיפור חייך את היית שם ויצאת משם והמשכת הלאה. אל תאשימי את עצמך שהבאת ילדים לעולם בצורה אלימה, ילדייך גדלים עם אישה עדינת וגדולת נפש שעברה רגעים קשים ולמדה להבנות מהם וכך גם לגדל אותם באהבה רבה. לילה טוב ושקט מקווה שתכנסי לחדר של הילדים הישנים ותגידי לעצמך כמה שהם ברי מזל שבורכו באמא שכמוך.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|