יקרה, המוני מזל טובים ואושר רב.
קראתי את סיפורך, וסיפורי לידות אחרים שהסתיימו בקיסרי, ואני תוהה. אומנם ניתוח קיסרי, ניתוח הוא עם כל המשתמע מכך, אך בניתוחים אלקטיביים וגם בניתוחי החרום למיניהם, אם לא נוצר מצב חרום אמיתי במהלך הניתוח, מדוע למעשה לוקחים את התינוק מיד? מדוע לא נותנים לאב להכנס (גם אחרי שהתינוק הוצא) לשבת למראשותיה של אישתו עם התינוק על הידיים, לתת לה לנשק אותו, וליצור את הבונדינג הראשוני הכל כך מתבקש? אם, במהלך הניתוח, בהרבה מהסיפורים שאני שמעתי, צוות חדר הניתוח, יכול להתבדח עם האישה, וההרדמה אינה מלאה והאישה במצב טוב, והיא חפצה להשאר עם תינוקה, מדוע למנוע זאת ממנה? האם יש לכך סיבה אמיתית או נהלים גרידא, שניתן להתגמש עמם בהתאם לנסיבות?
|
תוכן התגובה:
|