להכנה לברית לבד עם המוהל ועם אחות של בעלי. לא הסכמנו לגמרי בלי מישהו מהמשפחה. אחות של בעלי היתה קצינה צעירה , גם קרבית וגם חובשת והיא התנדבה להיות כי חשבה שאנחנו רגישים מדי ושלא צריך לעשות כזה עיניין מברית מילה . היא רווקה וכמובן בלי ילדים. לקח לה המון זמן לדבר על זה איתנו כי בשנה הראשונה היא תמיד אמרה שהבן שלנו קיבל זריקה, ובקושי צייץ. את האמת שמעתי מגיסתי השניה ואחר כך גם מהאחות עצמה. זה היה נורא ואיום. המתוקי שלנו צרח עד כלות כוחותיו. הזריקה לא השפיעה בכלל והוא נרגע (כנראה שהמקום נרדם) רק כשהוציאו אותו תאולם. מחותל ורגוע (מותש) באולם עצמו הכל עבר תוך שניה . אחות של בעלי אמרה בפירוש שכבר בחדר חתכו משהו. היום היא אומרת שזו החויה המזעזעת של החיים שלה. חבל שלא הייתי שם להשגיח שלא ידעתי למה לשים לב שהשארתי את בני לבדו חבל גם שלא ביררתי מה ואיך עושים בברית מילה. אני חושבת שהייתי עושה בכל מקרה (הגן, הבית ספר , המשפחה, הצבא וכולי) ואני דוקא מודה לחתולה השחורה ולדיאנה. ולמירב - לא בכל פעם שלנו יש איזו אי מוחות מדעה או הודעה צריך להאשים את מי שכותב אותה. כה זה פורום. זה לדעות - גםאם זה עןשה לנו רגשות אשמה. אולי אנחנו באמת אשמים במשהו. זה מנהג נורא הלוואי שהעולם ישתנה. לי אין כח לשנות.
|
תוכן התגובה:
|