28/9/2002 22:13
|
איריס גוב
|
מאת:
|
וואלה בנות, החזרתן לי נשכחות לתודעתי
|
כותרת:
|
אולי כי ממרומי ה"הכל בסדר" שלי, מסתתרת כמיהה גדולה לעזרה ללא בקשתה. האמת היא שאחת הפעמים הבודדות בהן הרגשתי בחסרונה של אם, היתה לאחר הלידה של בתי הבכורה.
הפעם קטונתי. טלי, קראתי שוב את הודעתך מכבר, וראיתי גם את תגובתי לה, ואני מתנצלת. מתנצלת על יהירותי שהביאה אותי (ןלא פעם) לייעץ בגדר נאה דורש ולא נאה מקיים.
זוהר וכלבובה, אני מורידה בפניכן את הכובע, על אומץ הלב להודות קבל עם על התקופות הלא קלות שעברתן, ועל בקשת העזרה. ברשותכן מאחלת לעצמי מעט מהאומץ והבגרות שלכן.
ואוסי יקרה שלי, תודה על היותך, על עדינותך וטוב ליבך, את מחזירה לי חלק מהאמון שאבד. מצטרפת בחום למילותיה של זוהר, באמת מי אם לא לך מגיע. חיבוק ונשיקה.
אולי בפעם הבאה...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|