פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

28/9/2002 23:30 ריש הכלה הלא קלה מאת: ואווו איזה דיון מדהים! כותרת: אני ידעתי שאני לא יודעת מספיק על איך אהיה 'אחרי'. מכיוון שכך ברוב פסימיות התכוננתי לתסריט של סיוט מרחוב אלם. מקסימום, יפתיעו אותי תחושות נעימות ומלטפות. חודשיים לפני הלידה פתחתי בשיחה ביי דה וואי עם חמותי (הידועה ברגישותה, בעיקר לעצמה) כשהנושא המוצהר היה הלידה. הסברתי שאני מתכננת ללדת באסף הרופא, כי הרופא שלי מנהל מחלקה בבי"ח. התגובה היתה חצי מופתעת אך עדיין ברגיעה. בשלב השני הסברתי בעדינות שאינני מצפה לקבל אורחים לבי"ח למעט האיש ואמא שלי. הסיבה היתה פשוטה, הם שני האנשים איתם אני מרגישה בנוח גם כשאני בקווץ' מוחלט. התגובה הפעם היתה אגוצנטרית לחלוטין, כאילו מה, אני יכולה למנוע ממנה לראות את הנכד שלה? נראה לי? לא מספיק שאני יולדת בקצה העולם והיא תאלץ לנהוג כ 100 ק"מ לכיוון, אני מסרבת לקבל אורחים (יתרון נוסף ל100 ק"מ לכיוון שאין רצון אמיתי לבדוק אם התכוונתי לכל מילה שאמרתי...). הגראנד פינאלה היתה באמירה חדמשמעית בה הבהרתי שאני הולכת לאשפז את עצמי אצל ההורים שלי למשך שבועיים מינימום. זה כבר היה ממש מופרז, מה אני חשבתי לעצמי, ככה לתזז את הסבתא? כאילו שהיא תבוא להחזיק את הילד כשאני הולכת לשירותים לזמן לא ידוע מרגישה כל טחור וכל תפר מתלבטת אם כדי לי לשחרר את המאסטרפיס או להחזיק, או לחלופין להכין לי ארוחות מאוזנות לארח את כל מי שבא, לגזור לפיציק את הציפורניים שלו כשאנ ימניקה אותו, לרחוץ אותי כשאני חלשה מידי מכדי לעמוד, לכבס, לגהץ לאיש את בגדי העבודה שלו, להיות אשת שיחה שיודעת גם להקשיב ולהיות שם רגע לפני ההתרסקות. כמובן שלא. היא בקושי מוכנה להזמין רכב ולנסוע 100 ק"מ מביתה לבית הורי. אני מאמינה שהחזרה הביתה היתה לי יחסית קלה בגלל הבית שאליו שבתי. ההורים שלי ארגנו לי מראש את החדר לקליטת הפיציק, האיש נערך מראש למצבי המופרק לגמרי. היתה התגייסות מלאה (נו טוב אם לא כוללים את חמותי המופלאה). במשך שבועיים לא הייתי צריכה לעשות דבר למעט לטפל בתינוק החדש שלי. לא נקיונות לא ארוח לא בישולים לא גהוצים וכביסות. בלילות האיש נהג להביא את הפיצקולון למיטה להנקה כי לא יכולתי לקום מפאת הבצקות שהביא לי המגנזיום בעסקת חבילה. ישנתי המון, למדתי המון, החלמתי והבנתי כמה חכמה וצודקת הייתי עם התוכנית שגבשתי מראש. תוכן התגובה: תגובות נוספות 27/9/2002  16:58 ומתפרצת לעצמי עם הודעה לאסתית - בואי נדבר על זה בכל זאת, מה את אומרת ? המייל שלי מצ"ב. מחכה לשמוע ממך. (ל"ת) - זהר 27/9/2002  18:35 אולה זהר יקרה, אהבתי כל מילה (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 27/9/2002  20:39 זהר, את מזכירה לי כמה אני מתגעגעת אליך, - תמי 27/9/2002  20:40 מצטרפת לתשואות, הריוניות - חובה לקרוא, כל מילה זהב - דיאנה 27/9/2002  22:10 זהר - הקול השפוי, העמוק והמכבד שביננו - יסמין 27/9/2002  22:59 מצטרפת לכל האהובות במחמאות לזהר (ל"ת) - ענבל ל 27/9/2002  23:10 זוהר, כולי הזדהות... - שירי 28/9/2002  00:11 אחחחחחח.......... זהר יקירתי....מצטרפת למחיאות הכפיים. רותי - להלאים ומיד למדור 'השיבה הביתה'! (לת) - פולינה 28/9/2002  01:14 זהר - מקסים , אבל יש גם צד שני... - שרי 28/9/2002  08:30 כבר מזמן תיכננתי לכתוב על טראומת "לאחר הלידה" שלי - כלבובה 28/9/2002  09:57 כלבובה יקרה, אין לי מילים חכמות לומר לך - שפירית 28/9/2002  10:04 תודה לזהר ולכלבובה - סאלוש 28/9/2002  10:16 החלק הקשה ,אבל בלתי נמנע........ - טלי ר 28/9/2002  10:50 אוי כלבובה יקירה זה בדיוק זה - איך הן היו באות ומסתובבות בין הרגליים - זהר 28/9/2002  11:15 זהר - את כל כך צודקת - כלבובה 28/9/2002  11:23 יש לי באינטואיציה ואני לא יודעת למה - הגר 28/9/2002  11:23 זהרי- נשיקות, ושרי- - לירון 28/9/2002  11:23 זהרי- נשיקות, ושרי- - לירון 28/9/2002  11:26 לא תמיד זה כך - תיתי 28/9/2002  11:39 זהר - סיפור איקאה - תמי.ד. 28/9/2002  13:37 אח, זהר יקירה, המיטיבה כל כך לכתוב… כמה מילים לכלבובה וים של הגיגים (ארוך) - אסנת ש. 28/9/2002  14:28 אוסי אהובה, למי אם לא לך מגיעה אמא שהיא ברכה גדולה... ברור שלכל אחת "מגיע" אבל את בשבילי משהו מיוחד. ולהגר - זהר 28/9/2002  14:35 בהמשך לפולינה ובשיא הענווה - רותי, אם תרצי אני בלי בעיה מסגננת ומרחיבה היריעה, למען יראו וייראו... (ל"ת) - זהר 28/9/2002  14:53 לאסנת, אחת הסיבות לקשר השתיקה - כלבובה 28/9/2002  18:39 פונקציה של תינוק... אהבתי :) (ל"ת) - סאלוש 28/9/2002  19:18 רק להוסיף בנושא ריפוד הקן: אותי אמא שלי שלחה לפסיכולוג כי "לא יתכן שתבכי אחרי הלידה! משהו לא בסדר!" (ל"ת) - שרון-ש 28/9/2002  20:33 וואו בנות... כל הדיון הזה - 'גזור ושמור' אחד ענק. (ל"ת) - פולינה 28/9/2002  21:22 באמת דיון מדהים, - אנט 28/9/2002  21:53 נכון כלבובה, אף אחת מאיתנו לא רוצה להיות "משביתת שמחה" - אסנת ש. 28/9/2002  22:13 וואלה בנות, החזרתן לי נשכחות לתודעתי - איריס גוב 28/9/2002  22:43 מותר לנתץ מיתוסים? - הפעם אנונימית 28/9/2002  22:55 אנונימית, נהדר! איזה כיף לקרוא (ל"ת) - אנט 28/9/2002  22:59 אנונימית יקרה, למה בעילום שם? תפרגני לעצמך - אסנת ש. 29/9/2002  01:55 אגזור ואשמור כדבעי - זהר יקרה, סילוופלה! - רותי קרני הורוביץ 29/9/2002  09:05 נעה נולדנו באותו יום - Adi 29/9/2002  12:38 ועוד הערה על קשר השתיקה הכפוי, ולמה אני ממשיכה בו (חוץ מפה) - ורד 29/9/2002  13:08 על תמיכה - נועה ברקת 29/9/2002  14:21 וגם - וואו ריש - זה מה שאימא שלך עשתה? - ורד 29/9/2002  15:50 אין לי מה להוסיף על הדיון המדהים הזה... אבל להגר.... - ליאת 30/9/2002  00:49 ורד, - ריש 30/9/2002  11:46 נהניתי מהדיון וגם... - שרי 3/10/2002  22:50 באיחור מופלג... המון תודה לזהר, איריס ורותי על מילותייכן (ל"ת) - אסנת ש.

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש