פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
29/9/2002 12:38 ורד מאת:
ועוד הערה על קשר השתיקה הכפוי, ולמה אני ממשיכה בו (חוץ מפה) כותרת:
זוהר, כלבובה, אסנת, כולן. חוויותכן (כמה לא יפה מצידי) הן גם חוויותיי. אמנם בן הזוג שלי עובד מהבית, וכאילו היה כל הזמן איתי, אבל יש משהו בדימום, בתפרים, בהנקה, ובעייפות אין קץ שאי אפשר לרכך או לחלוק אותו.

כבר כתבתי על כך בעבר, שבשבועות הראשונים אחרי לידת עמליה, הסתובבתי ללא בושה בין חברותיי (שהטובה שבהן ילדה ביום שישי) והזהרתי אותן מהריונות באשר הם. צחקתי עם בנהז"ש על מסירה לאימוץ, ובעיקר הייתי שבויה בבהלה על כך שחטפו לי את החיים מבלי אפילו יכולת לגייס כופר ולהחזיר אותם בחזרה.


כעבור חודש פלוס חזרתי למקום קרוב יותר לעצמי, וגם חזרתי אל האנשים שהשמצתי בפניהם את העניין והרגעתי אותם שמסתבר שעיקר הנאחס עובר.

אבל שני דברים קרו לי כשניסיתי להיות אחראית ולהעביר את המידע החיוני הזה הלאה: כמוך, כלבובה, גיליתי שאנשים לא רוצים לשמוע. זה לא כ"כ חוסר עניין אלא יותר הרגשה כאילו הם מפחדים שאני אדביק אותם בבכיינות שלי. נשים כגברים. הם לא רוצים לדעת. הנה, רק שלשום כשהלכתי לבקר את חברתי אחרי הלידה, אמרתי לה (בניסיון להתחשב ברגשותיה) שתדע "שכל אחד ואחד מרגשותיה הוא לגיטימי" ושתתן לזה מקום. זה הניסוח שמצאתי על מנת לא להישמע מבשרת שחורות.

חוויה נוספת קרתה לי בשעה שניסיתי לחלוק את הטראומה עם אימא שבנה בערך בגיל של עמליה. למרות שעטפתי את התהום הזו בחיוכים וקריצות של דיווח בדיעבד, היא הסתכלה עלי בחוסר הבנה גמור. "לא, לא היתה לי שום בעיה", היא אמרה, "כשחזרתי הביתה מבית חולים עשיתי מיד ספונז'ה כדי לרענן את הבית". אני לא יכולה להגיד לכם כמה שנאתי אותה אז. אני לא יכולתי לשבת במשך שלושה ימים אחרי שהגעתי הביתה. אבל היא עשתה ספונז'ה.

לפני שבוע ראיתי בשילב הקרוב למקום מגוריי זוג חביב עם עולל פצפון כנראה בן ימים ספורים. הגבר היה נורא חתיך ולקח את התינוק במנשא. האישה היתה מאוד יפה, מכוסה בשומני הריון שבטח יירדו עוד כמה חודשים. סביבם התרוצצו שני הכלבים שלהם. הם חלפו בין מדפי הבגדים, הרימו זוג מכנסיים וחייכו. רציתי לבוא אליהם ולחבק אותם. לבכות איתם. לנחם אותם על שזה יעבור. לומר לה שהיא חייבת לשמור אנרגיה למבחנים שעוד יבואו. לרמוז להם על המצוקות שכל הבלגן הזה יביא על הקשר שלהם. להבטיח להם שבסוף יהיה טוב. אבל התביישתי.

תוכן התגובה:


תגובות נוספות
27/9/2002  16:58 ומתפרצת לעצמי עם הודעה לאסתית - בואי נדבר על זה בכל זאת, מה את אומרת ? המייל שלי מצ"ב. מחכה לשמוע ממך. (ל"ת) - זהר
27/9/2002  18:35 אולה זהר יקרה, אהבתי כל מילה (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ
27/9/2002  20:39 זהר, את מזכירה לי כמה אני מתגעגעת אליך, - תמי
27/9/2002  20:40 מצטרפת לתשואות, הריוניות - חובה לקרוא, כל מילה זהב - דיאנה
27/9/2002  22:10 זהר - הקול השפוי, העמוק והמכבד שביננו - יסמין
27/9/2002  22:59 מצטרפת לכל האהובות במחמאות לזהר (ל"ת) - ענבל ל
27/9/2002  23:10 זוהר, כולי הזדהות... - שירי
28/9/2002  00:11 אחחחחחח.......... זהר יקירתי....מצטרפת למחיאות הכפיים. רותי - להלאים ומיד למדור 'השיבה הביתה'! (לת) - פולינה
28/9/2002  01:14 זהר - מקסים , אבל יש גם צד שני... - שרי
28/9/2002  08:30 כבר מזמן תיכננתי לכתוב על טראומת "לאחר הלידה" שלי - כלבובה
28/9/2002  09:57 כלבובה יקרה, אין לי מילים חכמות לומר לך - שפירית
28/9/2002  10:04 תודה לזהר ולכלבובה - סאלוש
28/9/2002  10:16 החלק הקשה ,אבל בלתי נמנע........ - טלי ר
28/9/2002  10:50 אוי כלבובה יקירה זה בדיוק זה - איך הן היו באות ומסתובבות בין הרגליים - זהר
28/9/2002  11:15 זהר - את כל כך צודקת - כלבובה
28/9/2002  11:23 יש לי באינטואיציה ואני לא יודעת למה - הגר
28/9/2002  11:23 זהרי- נשיקות, ושרי- - לירון
28/9/2002  11:23 זהרי- נשיקות, ושרי- - לירון
28/9/2002  11:26 לא תמיד זה כך - תיתי
28/9/2002  11:39 זהר - סיפור איקאה - תמי.ד.
28/9/2002  13:37 אח, זהר יקירה, המיטיבה כל כך לכתוב… כמה מילים לכלבובה וים של הגיגים (ארוך) - אסנת ש.
28/9/2002  14:28 אוסי אהובה, למי אם לא לך מגיעה אמא שהיא ברכה גדולה... ברור שלכל אחת "מגיע" אבל את בשבילי משהו מיוחד. ולהגר - זהר
28/9/2002  14:35 בהמשך לפולינה ובשיא הענווה - רותי, אם תרצי אני בלי בעיה מסגננת ומרחיבה היריעה, למען יראו וייראו... (ל"ת) - זהר
28/9/2002  14:53 לאסנת, אחת הסיבות לקשר השתיקה - כלבובה
28/9/2002  18:39 פונקציה של תינוק... אהבתי :) (ל"ת) - סאלוש
28/9/2002  19:18 רק להוסיף בנושא ריפוד הקן: אותי אמא שלי שלחה לפסיכולוג כי "לא יתכן שתבכי אחרי הלידה! משהו לא בסדר!" (ל"ת) - שרון-ש
28/9/2002  20:33 וואו בנות... כל הדיון הזה - 'גזור ושמור' אחד ענק. (ל"ת) - פולינה
28/9/2002  21:22 באמת דיון מדהים, - אנט
28/9/2002  21:53 נכון כלבובה, אף אחת מאיתנו לא רוצה להיות "משביתת שמחה" - אסנת ש.
28/9/2002  22:13 וואלה בנות, החזרתן לי נשכחות לתודעתי - איריס גוב
28/9/2002  22:43 מותר לנתץ מיתוסים? - הפעם אנונימית
28/9/2002  22:55 אנונימית, נהדר! איזה כיף לקרוא (ל"ת) - אנט
28/9/2002  22:59 אנונימית יקרה, למה בעילום שם? תפרגני לעצמך - אסנת ש.
28/9/2002  23:30 ואווו איזה דיון מדהים! - ריש הכלה הלא קלה
29/9/2002  01:55 אגזור ואשמור כדבעי - זהר יקרה, סילוופלה! - רותי קרני הורוביץ
29/9/2002  09:05 נעה נולדנו באותו יום - Adi
29/9/2002  13:08 על תמיכה - נועה ברקת
29/9/2002  14:21 וגם - וואו ריש - זה מה שאימא שלך עשתה? - ורד
29/9/2002  15:50 אין לי מה להוסיף על הדיון המדהים הזה... אבל להגר.... - ליאת
30/9/2002  00:49 ורד, - ריש
30/9/2002  11:46 נהניתי מהדיון וגם... - שרי
3/10/2002  22:50 באיחור מופלג... המון תודה לזהר, איריס ורותי על מילותייכן (ל"ת) - אסנת ש.


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש