באמת מכל הלב, נשמע שהיתה לידה עם מיעוט הצקות, יחסית. רק מה שבא אחריה... אני ממש לא מתרגשת לשמוע על בכי, למה לא? זה מתיש, זה קשה, ולפעמים דווקא בפעם השניה יותר, מפני שכבר יש עוד מישהו שאליו צריך להקדיש תשומת לב, ובעלך לא פנוי אליך,ובעלך לא פנוי אליך כפי שהיה עם הראשון, וגם את טרודה יותר, וזה טבעי. ובנוסף, אין מה לעשות, החוויה הפיזית שאת עוברת מתישה ומעוררת מצבי רוח. אל תרגישי רע מידי שאין לך כרגע כוח לרואי, זה לא רק בגלל מצב הרוח, אלא גם בגלל הלך הרוח הזה שמקרב אותך כרגע רק ללירי. זה יעבור לאט לאט. נסי לדאוג למישהו שיוכל להעסיק יותר את רואי. נסי לנוח ולישון כמה שיותר, לאכול כמו שצריך. זו תקופה קשה.
לא הספקתי לקרוא כל מה שכתבו לך, אבל אני מניחה שהיו כאן כמה מילים טובות ומועילות, כמו תמיד. אל תחששי לשתף יותר מכפי שאת בדרך כלל רגילה, ולהשתמש בפורום ובנשים הנהדרות כאן. כל אחת מהן יכולה להתחבר בקלות לתחושות שלך.
הדבר הכי חשוב שרציתי לומר לך זה שמרבית הסיכויים שמצב הרוח הזה יחלוף במהירות ללא כל שאריות, לכן תרגישי נוח, ואל תלחיצי את עצמך. 70% מאיתנו חוות מצבי רוח דומים אחרי הלידה, ולכל אחת מהן היה סיפור לידה שונה לחלוטין. רק מעטות באמת נשארות תחת השפעת הדיכדוך הזה לאורך זמן. צזכירי את זה לעצמך!
ושוב מזל טוב!
אורית
|
תוכן התגובה:
|
