שמבחינתי עניין הביקורת איננו חשוב. כשאני מנתחת את הדברים לאחור אז דבר ראשון ברור לי שקיבלתי מתנה נפלאה: חווית לידה נהדרת וכלל לא טראומטית! אני לא אצטרך לחשוב - כמו חברה שלי - שעכשו אני מפחדת מהלידה הבאה כי אני כבר יודעת מה מחכה לי. חוץ מזה, שרה צודקת שיכול להיות שמבחינה "טכנית" יכול היה להיות עוד יותר מושלם - כלומר מבחינת התגובות של הגוף שלי, אבל... לדעתי לא פחות חשוב לחוויה מהעניין הטכני הוא הדינמיקה עם האנשים שעובדים איתך על הלידה - המיילדת, הרופאה, הדולה, הבעל.. -שכולם מלאי כוונות טובות ונהדרות באמת בשבילך ובשביל הגוזל ואת לא הולכת לחנך אותם או ללמד אותם תוך כדי לחיצות לעשות שום דבר... אז גם בדיעבד זה נראה לי שווה לשתף פעולה וללכת עם ההנחיות בזמן אמת (כמובן שמדובר בהנחיות סבירות של אנשים שיודעים את מלאכתם ובוטחים בנסיונם) גם אם אני יודעת שיש דרך "מושלמת יותר" לעשות דברים. ואגב - את עניין הלחיצה רק בזמן הציר עצמו דווקא הסבירו לי היטב גם בזמן אמת. מה לעשות שכשלוחצים מכל הלב זה "גולש" קצת גם לצדדים של הציר...
אגב, אחד הדברים שבעלי ציין לאחר הלידה היה שהוא ממש נדהם לראות איך אני נורא מנומסת עם הצוות - כל הזמן "תודה רבה", "סליחה" וכו', מבלי שצעקתי אפילו פעם אחת. אני יכולה לומר שבאמת הרגשתי שהאנשים הזרים האלה, שנמצאים שם כדי לעשות את עבודתם ולעזור לי ולגוזלול, לא ממש "חייבים" לי כלום מעבר לעניין היבש שתפקידם מתמצה בו, ולהיות נחמדה זה דבר אלמנטרי בנסיבות. אז אולי ההרגשה הזו גם שיחקה בסופו של דבר לטובתי: הם באמת היו נורא נורא נחמדים, וטובי אמרה שהתייחסו אלי יפה אפילו באופן די חריג יחסית ללידות אחרות שהיא ליוותה, אולי מתוך כבוד לזה שהתמודדתי עם הצירים כל כך הרבה זמן בלעדיהם - ואני מוסיפה: אולי בגלל איך שאני בעצמי התנהגתי אליהם.
גם זה חשוב, יחס גורר כנראה יחס.
|
תוכן התגובה:
|