|
14/5/2001 12:44
|
תותשדה
|
מאת:
|
|
כמה תשובות לשאלות
|
כותרת:
|
סהר נולדה במשקל המכובד של 3995 גר'...
המיילדת היא אכן קרול מהושעיה - נהדרת , חמה, אימהית, איכפתית, רכה ודואגת, נעימה ונמצאת שם 200% בשבילך.
לעניין הכאב: עד לפתיחה מלאה לא כאב לי בכלל, היו תחושות של לחץ כלפי מטה, מלוות בכאב קל של בטן תחתונה, אפילו לא ממש כאב, יותר אי נוחות. האיש שלי אמר לי "את יכולה לצעוק" אבל לא היתה לי סיבה בשלב זה...
כשיצאתי מהאמבטיה חל שינוי באופי הכאב, התחלה של כאב של צירי לחץ, כאב שהלך וגבר במהירות של טור הנדסי. מהר מאד הוא הפך לבלתי נסבל כמעט ואז כבר צעקתי ועוד איך..:-) בשלב זה הראש היה ממש בצוואר הרחם , כנראה בגובה הספינות ולא התקדם.
ניסינו כל תנוחה אפשרית כדי להקל על הכאב ולא הצלחנו. התסכול והכעס נבעו בעיקר מחוסר ההתקדמות, מהתחושה שכואב לי לשווא. כמובן שהכאב הוא לא לשווא, אבל קשה להאמין בזה כשנמצאים בעיצומו של ציר. יתכן שאם היתה התקדמות וירידה של הראש אחרי מס' צירים תחושת התסכול לא היתה גדולה כל כך.
בכאב הלך והתעצם ולדברי קרול היתה התקדמות קלה וירידה כלשהי של הראש. בשלב זה כשכבר היה נדמה שלא יכול לכאוב יותר ועדיין להשאר בחיים הלכתי לאמבטיה. כעסתי נורא על אישי ועל קרול על זה שכואב לי והם לא יכולים לעזור לי. לקחת ממני קצת מהכאב. והחלטתי לקחת את המושכות בידיים ולהחליט לבד מה יעזור לי. מהר מאד גיליתי שהאמבטיה לא עוזרת. המיים כבר לא עוזרים בשלב הזה. התסכול והכעס אפילו גברו כשגיליתי שאפילו אני לא יכולה לעזור לעצמי. ואז הגיע עוד ציר ואני לחצתי. מתוך כעס, מתוך יאוש ותסכול.
ואז זה קרה. תחושה מופלאה מדהימה של הראש המחליק במהירות בתעלת הלידה. לא היה כאב גדול יותר בשלב הזה והתחושה המופלאה הזו אפילו הסיחה את דעתי במידה מסוימת מכאב הציר. זה לקח כמה שניות בודדות בין תחושת הירידה של הראש ועד שהוא הוכתר ויצא החוצה.
תחושת ההכתרה שבלידות קודמות היתה מלווה בתחושת מתיחה ועקצוץ של הנרתיק והשפתיים עברה הפעם ללא כל אלו. היתה תחושת מתיחה קלה שגרמה לי לתהות להרף עין האם זה באמת מה שנדמה לי שזה? אבל מיד השתלטה עלי תחושת וודאות שזה לא חלום וזה אכן קורה. זה קרה כל כך מהר! אבל לדברים טובים מתרגלים מהר ואני עצמתי עניים והתרכזתי בהמשך. תכננתי את הציר הבא ודמינתי איך יהיה הסיום של הלידה.
ואכן בציר הבא התרחש התסריט כפי שדמינתי אותו וסהר הגיחה לאויר העולם
(או למי האמבטיה אם להיות קטנוניים) במהירות ובצורה חלקה.
אני מאמינה שהסיבה לכך שהלידה התעכבה ונתקעה היתה בגלל מעצורים וחששות מודחקים שלי, באיזה מקום התקשתי להאמין שהכל ילך חלק אחרי הריון כל כך לא פשוט.
הבנות הגדולות היו אצל הסבתא כבר מהצהריים, כיוון שהחלטתי שיותר קל יהיה שהן יהיו שם מהצהריים ולא יועברו באופן בהול באמצע הלידה. זה הוכיח את עצמו כי באמת הן היו רגועות ושלוות ולא חשו שקורה משהו גדול ושהן מורחקות מאיתנו ומהבית.
אני אשמח לענות על כל שאלה שתעלו. חשוב ונעים לי לחלוק איתכן את החויה הזו. אני מרגישה תמיכה אדירה בפורום הזה ו'אחוות לוחמות' ;-)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
