שלום לכולם (כולן)
רציתי קודם כל להודות לכל בנות הפורום על התמיכה בחיה לפני, תוך כדי ואחרי הלידה - אתן נותנות לה הרבה כוחת ומחממות לנו את הלב. וגם תודה על כל הברכות והאיחולים!
מאחר שחיה תיארה כל כך יפה את מהלך הלידה, רציתי להוסיף רק כמה משפטים מהזווית שלי.
כאשר חיה העלתה לראשונה את רעיון לידת הבית - נחרדתי. לקח לי כמה חודשים להתרגל לרעיון. קראתי מאמרים, מחקרים וסטטיסטיקות על הנושא וגיליתי שהמשוואה בית=מסוכן ובית חולים=בטוח אינה נכונה. לא אכנס לפרטים - הכל מצוי באתר הזה. בסופו של דבר הבנתי שהדבר החשוב ביותר הוא שחיה תלד בדרך שבה היא בוחרת, בדרך הנוחה והנעימה ביותר בשבילה. כי אם היא תרגיש בטוחה ורגועה, הלידה תזרום בצורה הטובה ביותר, וממילא תהפוך להיות בטוחה יותר.
בסופו של דבר, הלידה עלתה על כל הציפיות שלי. התרגלנו לראות בלידה מצב של חוסר אונים וחוסר שליטה - היולדת סובלת מכאבים שאינם מסוגלת לעמוד בהם, ואז מקבלת משככי כאבים שלוקחים ממנה את השליטה על גופה. או לחילופין, היולדת סובלת מכאבים כל כך חזקים שהיא מאבדת את עשתונותיה, נכנסת לפאניקה ומתחילה לצרוח (על הבעל) "מה עשית לי..." :-) או שמחליטים בשבילה על זירוז, ניתוח וכו'. המחשבה שאישה יכולה להתמודד בכוחות עצמה עם לידה נראית לנו מוזרה. איזה אבסורד! אחרי שעוברים לידת בית, זה נראה הדבר הכי טבעי בעולם. חיה היתה באמת גיבורה. כאב לה, אך הרגשתי שהיא כל הזמן בשליטה. מתמודדת - מתוך בטחון בגוף שלה. מוציאה קולות נמוכים, מוציאה החוצה את הכאבים בצעקות, לא מפחדת מהצירים ומהכאבים. פשוט הערצתי אותה.
כמה נעים היה לעבור את הלידה בבית. בשקט, באינטימיות, ברוגע. עם האמבטיה, המיטה, הכדור, המוסיקה שלנו וכל הדברים המוכרים שמשרים בטחון. לא לראות בלידה "מצב חירום", אלא תהליך טבעי, שכל מה שצריך זה לזרום איתו. פשוט נפלא. גם קרול היתה נפלאה. נתנה לדברים לזרום בקצב שלהם, עזרה לחיה למצוא את התנוחה המתאימה לה ביותר בכל שלב, אבל ברגע הנכון ידעה להציע את הדבר הנכון שיקדם את הלידה. קרול שידרה המון סבלנות, בטחון ומסירות מוחלטת לחיה ולהצלחת הלידה.
לראות את שירי יוצאת (ולהסריט...) היה רגע מדהים. בהקלטה שומעים כמה אני מתלהב... מיד התאהבתי בה. והיא - קצת בכתה ומיד התחילה להסתכל על העולם... חמודה. חיה התאוששה מהר מהלידה. בלי חתכים, בלי קרעים, בלי טראומות. זאת היתה חוויה נפלאה לכולנו, ובסופה קיבלתי מתנה נהדרת - קצת לפני יומולדת 30 שלי (שאגב, הוא היום).
טוב, אמרתי כמה שורות וקצת נסחפתי, אז אעצור כאן. רועי.
|
תוכן התגובה:
|