|
19/1/2003 23:57
|
שרי
|
מאת:
|
|
איטהל חכמה ורגישה, יקירתי...
|
כותרת:
|
חיבוקים עד אין קץ על הקטע המרגש שחלקת איתנו. הכל כתוב כל כך יפה...(רותי - אני הייתי מצרפת את הקטע הזה לאתר...) אבל עבורך זה לא קטע פרוזה - אלו החיים, זו המציאות... וכמו שהשכלת ללמוד מאוריה כל כך הרבה בהיותו בתוכך אנ בטוחה שתשכילי ללמוד גם עכשיו כשהחיבור הפנימי הפך להיות גם חיבור חיצוני... אני בכוונה אומרת גם חיבור חיצוני - כי החיבור הפנימי הזה לעולם לא יינתק.. אולי כרגע זה לא נראהלך אבל תשובו ותתחברו אליו - שניכם...
ואוריה ימשיך וילמד אותך.. ענווה והכרת תודה ופליאה, הוא יגרום לנשימתך להעתק מעצמת האהבה ועצמת הכאב והפחד והשמחה והתקוות והאכזבות וההצלחות ו..ו..ו..והוא יביט בך במבט השמור רק לך ואת לא תדעי לאן להוליך את דמעות שפתאום עולות בעיניך..ואת תרצי לחבק אותו כל כך חזק שזה יפחיד אותך, ותשמחי ותצחקי איתו ותבכי איתו ותגני עליו ותתני לו לעוף.. אני בטוחה שתתני לו לעוף..ואי שם בין כל הדברים הללו - תמצאי את עצמך - האחרת , החדשה, כי זו שהיתה כבר איננה...אני מאמינה שאין חזרה לאחור - יש התפתחות, יש שינוי, ואי אפשר לצפות למצוא את אני הישנה - כי אני עכשיו חדשה.. משתנה... זרמי עם זה....תני לחיים לקחת אותך עכשיו בקצב של אוריה, אל תדאגי לכל השאר - זה יגיע...
הרבה אור ושמחה אני שולחת לכם, למשפחה החדשה שלכם..שיעטפו אתכם תמיד באהבה גדולה...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
