ישנוניות יומית בגיל ההתבגרות הינה בעיה שכיחה אשר פוגעת בצורה משמעותית בתפקוד היומי של המתבגר, בבריאותו ובבטיחותו.

מספר שינויים מתרחשים בשינה בתקופת גיל ההתבגרות: ירידה במספר שעות השינה, דחייה של שעת ההליכה לישון ושעת ההשכמה (בימים שאין צורך ללכת לבי"ס), והופעת פער משמעותי בין דפוסי השינה בימות השבוע ודפוסי השינה בסופי השבוע (1). למרות שמחקרים שונים הראו שמתבגרים זקוקים ל-9-10 שעות שינה בלילה (2), הרבה מתבגרים מציגים דפוס שינה המלווה לחסך שינה מצטבר. בגיל ההתבגרות קטנה השפעת ההורים על עיתוי ההליכה לישון ומסתכמת בעיקר בשעת ההשכמה ולא בשעת ההליכה לישון. שעת ההשכמה נקבעת לרב עפ"י שעת תחילת יום הלימודים. נמצא שהארכת משך השינה בסופי שבוע ובזמן חופשות נובעת אצל מתבגרים בעיקר עקב דחייה של שעת ההשכמה (3). בנוסף נמצא שתסמינים של עייפות וישנונויות יומית שכיחים יותר במתבגרים עובדים, בעיקר אם הם עובדים יותר מ-20 שעות שבועיות.    

מהם הסיבוכים של קיצור משך השינה במתבגרים?

אחת מתוצאות קיצור משך השינה במתבגרים היא ישנוניות יומית המביאה להרדמות במהלך השיעורים וירידה בביצועים בבי"ס, בעיקר ירידה בריכוז. באחד המחקרים נמצא שהתלמידים עם הציונים הגבוהים בכיתה דיווחו על משך שינה ארוך יותר ושעת הליכה לישון מוקדמת יותר לעומת התלמידים עם הציונים הנמוכים יותר בכיתתם (4). בנוסף, תלמידים שישנו שינה איכותית יותר נהנו מהערכה עצמית גבוהה יותר כתלמידים וממוטיבציה גבוהה יותר בלימודים.   

דכאון: מערכת היחסים בין ישנוניות יומית ודיכאון במתבגרים הינה מורכבת. מצד אחד קיימת שכיחות גבוהה של הפרעות שינה ותלונות בנושא השינה, בעיקר קשיי הרדמות (אינסומניה), בקרב מתבגרים הסובלים מדכאון. מצד שני, מתבגרים עם הפרעות שינה מדווחים על ירידה במצב הרוח עד דכאון. השפעות הדדיות אלה יכולות להעצים את הההשפעה של כל אחת מההפרעות הללו על התפקוד היומי והחברתי של המתבגר. לדוגמא: זמני הרדמות מאוחרים וזמני השכמה מוקדמים יכולים להביא לחסך שינה אשר יגביר את הירידה במצב הרוח ובמוטיבציה. השפעות שליליות אלה על מצב הרוח יובילו להפרעות משמעותיות יותר בשינה, הפרעות קשות יותר בתהליך ההרדמות, וירידה נוספת בארגון זמני שינה/עירות. 

תאונות דרכים: תאונות דרכים הינן אחת הסיבות המובילות למוות בקרב מתבגרים והגורם השכיח ביותר לתאונות אלה הוא הרדמות של הנהג (5). גורם נוסף הוא שתיית אלכוהול. אחד הסיבוכים המסוכנים של ירידה במספר שעות השינה במתבגרים הוא העליה בסיכון ההרדמות במהלך הנהיגה וכתוצאה מכך עליה בסיכון לתאונות דרכים.

סיבות נוספות לישנוניות יומית במתבגרים:

למרות כל האמור לעיל, חשוב לזכור שקיימות הפרעות שינה ראשוניות בגיל ההתבגרות אשר עלולות להביא לישנוניות יומית וקיים קושי להבדיל בינן ובין קיצור משך השינה על רקע הרגלי שינה לא נכונים ("הגיינת שינה" ירודה).

תסמונת השעון הביולוגי הדחוי (Delayed Sleep Phase Syndrome) הינה הסיבה העיקרית לקשיי הרדמות (אינסומניה) במתבגרים. זוהי הפרעה בסינכרון (התאמה) בין השעון הביולוגי הפנימי, אשר ממוקם במח, לבין השעון החיצוני. כ-7% מאוכלוסיית המתבגרים סובלים מהפרעה זו (6). התלונה העיקרית היא קשיי הרדמות וקשיי השכמה בזמנים ה"מקובלים". מתבגרים אלה מעדיפים ללכת לישון בין השעות 2:00 עד 6:00 בבוקר ולהתעורר בין השעות 10:00 עד 13:00 בצהריים. מבנה השינה שלהם תקין לחלוטין. מתבגרים הסובלים מהפרעה זו נוטים לאחר או להעדר לעיתים קרובות מבי"ס, נוטים להרדם בשעות הראשונות של הלימודים, מה שבסיכומו של דבר מביא לירידה בציונים, הדרדרות בלימודים ותלונות מצד בי"ס על הפרעות התנהגות. הטיפול כולל שמירה על זמני שינה/עירות קבועים, דחייה "יזומה" של השעון הדחוי עד להגעה לשעת השינה הרצויה, חשיפה לאור בשעות הבוקר המוקדמות או נטילת הורמון המלטונין.

הפרעות נשימה בשינה הינן סיבה חשובה נוספת לישנוניות יומית במתבגרים. בהפרעה זו קיימת חסימת דרכי אוויר עליונות בזמן שינה מה שמביא להפסקות נשימה חוזרות, הפרעה בחילוף הגזים (ירידה ברמת החמצן בדם וצבירת דו תחמוצת הפחמן) וקיטוע של השינה. בעבר הלא רחוק הסיבה העיקרית להפרעות נשימה חסימתיות בשינה באוכלוסיית המתבגרים היתה כמו זאת באוכלוסיית הילדים, היינו, הגדלת הרקמה הלימפתית (שקדים ואדנואידים). בשנים האחרונות במקביל לאפידמיית ההשמנה, אנו עדים לעלייה באחוז המתבגרים אשר הסיבה העיקרית להפרעת הנשימה בשינה אצלם היא ההשמנה. הסמפטום העיקרי בהפרעה זו הוא נחירות או רעש נשימתי בשינה. אבחנה של הפרעת נשימה בשינה דורשת בדיקה במעבדת שינה והטיפול כולל הסרה ניתוחית של הרקמה הלמפתית המוגדלת (כריתת אדנואידים ושקדים), ירידה במשקל במקרים של השמנת יתר או טפול ב-CPAP (מסיכה עם לחץ אוויר חיובי).

השפעת תרופות, אלכוהול או קפאין:  תמיד יש לזכור שתרופות שונות יכולות לגרום להפרעות שינה, כמו לדוגמא הטיפול התרופתי בהפרעות קשב וריכוז, בדכאון, ובאלרגיה. בנוסף, שתיית אלכוהול ומשקאות עתירי קפאין בעלי השפעה שלילית על משך ואיכות השינה.  

נרקולפסיה ותסמונות ישנוניות יתר אחרות: נרקולפסיה הינה הפרעת שינה שכיחה יחסית בעולם ונדירה יותר בישראל ובקרב יהודים. ההפרעה כוללת ישנוניות יתר במהלך היום המתבטאת בהתקפים של שינה בזמנים לא מתאימים, אירועים של איבוד מתח שרירים פתאומי בד"כ בעקבות צחוק או התרגשות, אירועים של מעין "שיתוק" עם ההרדמות והזיות בתהליך ההרדמות. רב החולים לא חווים את כל ארבעת המרכיבים של ההפרעה. התסמינים של נרקולפסיה מתחילים בד"כ בעשור השני לחיים ובהעדר מודעות למחלה מיוחסים להפרעות נפשיות או נוירולוגיות מה שדוחה את התחלת הטיפול במחלה. אבחנה של נרקולפסיה או תסמונות אחרות של ישנוניות יתר פתולוגית דורשת בד"כ בדיקת שינה מורחבת במעבדת השינה (בדיקת לילה+יום) והטיפול הוא בד"כ  תרופתי.

תסמונת תנועות רגליים מחזוריות: למרות ששכיחותה לא גבוהה בקרב מתבגרים, יכולה להוות סיבה לקיטוע של השינה וישנוניות יומית. הטיפול במקרים בהם ניתן לקשור בצורה ברורה בין ההפרעה והישנוניות היומית הינו תרופתי.

לסיכום: ישנוניות יתר הינה בעיה משמעותית במתבגרים אשר מביאה לירידה בתפקוד היומי בבי"ס, דכאון, נסיגה חברתית ועליה בסיכון לתאונות דרכים. ישנוניות יומית נובעת ברב המקרים מחסך שינה על רקע "הגיינת שינה" ירודה. אולם חשוב לזכור שישנוניות יומית בגיל ההתבגרות יכולה להיות ההסתמנות הקלינית הראשונה של הפרעות חשובות אחרות כמו דכאון, הפרעות נשימה בשינה, נרקולפסיה, תסמונת השעון הביולוגי הדחוי ושימוש בתרופות, אלכוהול או סמים אחרים.

References:

1.      Millman RP. Excessive sleepiness in adolescents and young adults: causes, consequences and treatment strategies. Pedictrics 2005; 115:1774-1786.

2.      Carskadon MA, Harvey K, Duke P, Anders TF, Litt IF, Dement WC. Pubertal changes in daytime sleepiness. Sleep 1980; 2:453-460.

3.      Szymczak JT, Jasinska M, Pawlak E, Zwierzykowska M. Annual and weekly changes in the sleep-wake rhythm of school children. Sleep 1993; 16:433-435.

4.      Wolfson AR, Carskadon MA> Sleep schedules and daytime functioning in adolescents. Child Dev 1998; 69:875-887.

5.      Horne JA, Reyner LA. Sleep related vehicle accidents. BMJ 1995; 310:565-567.

6.      Pelayo RP, Thorpy MJ, Glovinski P. Prevalence of delayed sleep phase syndrome among adolescents. Sleep Res 1998; 17:391.