סקירת ספרות

לידה היא אירוע משמעותי בחיי האישה ונחשב, לרוב, כאירוע חיובי למרבית הנשים. הזכרונות מהלידה מלווים את היולדת זמן רב ותפיסת הלידה כשלילית עלולה לגרום לזיכרונות הקשורים בחרדה, פחד וכאב.יש לזכור כי המחשבה על הכאב הפיזי הצפוי בלידה מטרידה את הנשים עוד בזמן ההריון ומגיעה לשיא בלידה. התמודדות עם כאב זה הוא תהליך הדורש משאבי נפש רבים, ונשאר בזיכרונן של נשים רבות גם זמן רב אחרי הלידה (Simpkin מתוך Rapheal, 2000).

למרות שתהליך הלידה נחשב כתהליך טבעי, פיזיולוגי ובטוח, הוא לא תמיד כך. תהליך הלידה כרוך בסיכונים לאם ולעובר. הסיכונים השכיחים הינם דימום, זיהום, סיבוכים מההרדמה ומפעולות שגרתיות כמו פקיעת מי שפיר, חתך חייץ, שינויים בלחץ הדם, שינויים בדופק עוברי עד מצב של מצוקה עוברית. סיבוכים אלה ברובם קלים אך יכולים במקרים מסוימים לגרום נזק בלתי הפיך לאם או לעובר. יש גם נשים שעבורן הלידה מלווה בפחד מוות.(Boyce, 1996; Condon, 1987) גורמי לחץ נוספים בתהליך הלידה קשורים לפחדים של נשים מהאמהות (Cox, 1988).

רוב היולדות נמצאות בקבוצת סיכון נמוך ויולדות בלידות רגילות. אף על פי כן, יולדות אלה נמצאות בחדר לידה מחוברות למכשיר ניטור דופק עוברי במהלך הלידה, מוחדרת להן אינפוזיה ובמקרים רבים יש צורך לבצע פעולות חודרניות כדוגמת ריקון שלפוחית השתן, על מנת לסייע בכך לירידת ראש העובר לאגן בתהליך הלידה. פעולות אלה, עבור מרבית הנשים, הן לא נעימות, מפחידות ומהוות גורם לחץ בתהליך הלידה (Boyce & Todd מתוך .(Rapheal, 2000

הניסיון הקליני מלמד שאחרי הלידה עלולים להופיע רגשות שליליים. רבות מהנשים אף מספרות על הלידה כחוויה שלילית וטראומטית. הספרות מראה כי כ-15% מהנשים אחרי לידה לוקות בדיכאון של אחרי לידה (Post Partum Depression) וכ-75% מהנשים אחרי לידה חוות שינויים במצב הרוח (Post Partum Blues) (Ball מתוך (Bennett, 1993.

Boyce & Condon(מתוך (Rapheal, 2000 מצאו, שמלבד במקרים של דיכאון לאחר לידה, יש נשים שמפתחות תסמינים פוסט טראומטיים לאחר הלידה. הם ייחסו את התופעה לציפיות האישה מהאירוע הגדול והמשמעותי שעומד לקרות, מהשינויים ההורמונליים והנפשיים שהנשים עוברות, מהכאב שנשאר בזיכרון לטווח הארוך ומהפרוצדורות הקשורות בתהליך הלידה.

במחקרה של  Ball )1987) נמצא כי 20% מהמשתתפות נפגעו רגשית במהלך הלידה. הפגיעות הרגשית באה לידי ביטוי בסימפטומים כדוגמת: עצבות, חרדה, רגשות אשמה (במיוחד כלפי התינוק), הפרעות שינה (שלא קשורות לתינוק) וחוסר ביטחון עצמי.

ב-DSM-IV ((Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, 1994 מודגש כי תחושת חוסר האונים בתהליך הלידה עלולה להוביל לתסמינים פוסט טראומטיים, לתחושת חרדה ולחוסר שליטה. כל זאת מתעצם עקב הלחץ החברתי המופעל על האישה לחץ חברתי שלא להפגין רגשות שליליים ולהיות "חזקה". כתוצאה, בפעמים רבות שבהן מופגנים רגשות חזקים שליליים הם מלווים בתחושת אשמה ובושה. Condon ו- ,(1996) Boyce דווחו כי 15% מתוך 500 נשים אחרי לידה שהשתתפו במחקרם, ענו על כל הקריטריונים של תסמונת פוסט טראומטית. Holmes & Rahe (Holmes, 1967) בנו סולם של אירועי חיים הגורמים ללחץ. הריון ולידה מוקמו בין המקומות הראשונים בסולם זה. גם Brown (מתוך Ball, 1987) תאר את הלידה כתקופת לחץ ייחודית בין החוויות החיוביות של החיים. Kaplan (1964( תאר את הלידה כאירוע חיים רגיל, שאנשים רגילים מתמודדים אתו במעגל החיים, אך הוא בעל פוטנציאל להביא להידרדרות אמוציונלית. בעידן תחרות בין בתי החולים ושיווק הלידה כתהליך חוויתי ומשמח, נשים רבות מצפות לעבור לידה טבעית ונעימה. אם הלידה מסתיימת אחרת (מה שקורה לא מעט) הן נוחלות אכזבה קשה מהתהליך.

          Condon & Watson (Condon, 1987) טוענים, כי הלידה מייצגת אובדן פנטזיה, שהייתה קיימת בדמיונה של האם טרם הלידה. גם Stewart (1982(, שבדקה את הסיבות לסימפטומים הפוסט טראומטיים שנמצאו אצל נשים אחרי לידה, מצאה שסימפטומים אלה נובעים מציפיות לא מציאותיות שהנשים מפתחות לקראת לידה טבעית וגם ציפיות לא ממומשות לגבי תמיכה מהצוות. רפאל-לב (1996) טוענת, שהיולדת משתוקקת שתהיה ללידה שלה משמעות אישית ככל האפשר ומה שקורה בפועל הוא, שאמהות רבות המשחזרות בדיעבד בחייהן את חווית הלידה מרגישות שהחמיצו את ההזדמנות המכרעת להתפייס עם חלק מנוכר של עצמן.

Reynolds (1997( מצא כי בארה"ב אחוז הנשים הסובלות מסימפטומים פוסט טראומטיים כפול מזה של גברים וההנחה היא שהתופעה נעוצה באירועים סביב הלידה. כמו כן, בשני מחקרים שביצע, נבדקה הסיבה לבקשות נשים לביצוע ניתוח קיסרי ללא אינדיקציה רפואית ונמצא כי ברוב המקרים הנשים נימקו את בקשתן עקב תחושותיהן הרעות לאחר הלידה הקודמת. Reynolds (1997( מוסיף, כי בקשות ונימוקי נשים אלו לעבור ניתוח קיסרי עקב טראומה מהלידה, משקפות את חוסר ההתייחסות של הצוות לממד התסמונת הפוסט טראומטית שנגרמת מהלידה.

למרות שלמראית עין תוצאות הלידה נראות תקינות ומשביעות רצון, אחרי הלידה נשארים זיכרונות הכאב, אי הוודאות, מחוסר השליטה והשיתוף של הצוות. לנשים שחוו התעללות מינית בעבר, אובדן השליטה והחודרנות בבדיקות בנהוגות בחדר לידה עלול לעורר בהן  זיכרונות לא נעימים. נשים עם עבר פוסט טראומטי מסיבות אחרות עלולות לחוש בלידה טראומה חוזרת.

 

מחקרים מצביעים על כך שהאופן שבו נשים תופסות את חווית הלידה משפיע על מדדים של רווחתן הנפשית, קרי: מצב רוח, ביטחון עצמי ושביעות רצון מהטיפול שניתן על-ידי הצוות. במחקרו על תפיסת חווית הלידה מצא  Green(1996), כי נשים "שהביטו לאחור" ותפסו את הלידה שלהן כאירוע חיובי, דווחו על ביטחון עצמי גבוה יותר בהשוואה לנשים שתפסו את חווית הלידה כתהליך שלילי וטראומטי. המשמעות שנשים נותנות לחווית הלידה שלהן לא תמיד תורמת לבריאותן. הכוונה שנשים שחשות תחושות שליליות כלפי הלידה שעברו, דשות ומרבות להרהר בתחושות אלו והדבר פוגע בבריאותן. Stewart (1982), מצאה שנשים שתפסו את חווית הלידה שלהן כטראומטית, לא רצו לחשוב על הריון בעתיד, יחסי המין שלהן נפגעו וכן גם היחסים עם בני זוגן.

מחקרים אחרים מצביעים על כך שמצבה הרגשי של היולדת בששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה ישפיע על תפיסתה את חווית הלידה (Ball, 1987). אלמנט זה בנוסף לאחרים, מדגיש את חשיבות הטיפול במצבה הרגשי של היולדת לאחר הלידה, על-ידי מתן אינפורמציה הקשורה לאירועים שאירעו בלידה ונתפסו על-ידי היולדת כחריגים, כלא נכונים מקצועית וכל זה בהנחה שעל ידי מתן אינפורמציה זו תשתפר תפיסת חווית הלידה בעיני היולדת – אלמנט שעשוי להשפיע על רווחתה הנפשית.  Green (מתוך Niven, 1992) מצא שהרווחה הנפשית של נשים בסוף תקופת משכב הלידה, לא הייתה תלויה במספר ההתערבויות שהן חוו בזמן הלידה כמו פקיעת מים יזומה, חתך חיץ ןכדומה אלא באמונה ובידע שההתערבויות שנעשו היו צריכות להיעשות ונעשו נכון. על כן, הם מדגישים שקיים צורך של נשים לדבר על האירועים שעברו בזמן הלידה ולהבין מה הן עברו ומדוע. שהרי אם לא כך, קיים סיכון שנשים תמשכנה לדוש ולהרהר על התהליך שעברו ולא תהיינה פנויות רגשית לשאר המשימות שנדרשות מהן כנשים וכאמהות (Ball, 1987).

          Bisoon (1997) מצא, שהתחקור הוא התערבות יעילה לאחר אירועים טראומטיים על-ידי קידום תהליכים נפשיים באמצעות אוורור (ventilation) רגשות ומתן לגיטימציה לתחושות ולתגובות אודות מה שקרה. מחקרים אחרים מצביעים על כך שתחקור אחרי אירועי חיים שליליים תורם לאדם ידע והבנה לגבי מה שאירע (Robinson, 1995).

          Mitchell & Everly (1996) הראו יעילות של התחקור אחרי ארועים טראומטיים לשיפור המוראל והתפקוד בעבודה וכן הוכיחו ירידה ברמת החרדה ושכיחות נמוכה יותר של תסמונת פוסט טראומטית. במחקרים אחרים נמצא כי תחקור אחרי אסונות מגביר את יכולת התושיה וההתמודדות של הפרט ו/או הקבוצה (Rogers, 1992). בעבודה פרוספקטיבית וראנדומלית הראו Lavender & Walkinshaw  (Lavender & Walkinshaw, 1998) כי תחקור לאחר לידה מפחית את רמת החרדה ותחושת הדיכאון של נשים שעברו תהליך זה. החוקרים טוענים כי תמיכה, יעוץ והבנה של היולדת משפרים את הרווחה הכללית של היולדת וכי באחריות מחלקות היולדות לתת שירות המעניק לכל יולדת אפשרות לדבר על הלידה במסגרת מובנת. לעומת ממצאי מחקר זה, ישנן עבודות שאינן מצביעות על התחקור ככלי יעיל במניעת תופעות פסיכולוגיות משמעותיות אחרי הלידה. מעבודתה של Priest (Priest, Henderson, Evans, & Hagan, 2003) עולה כי תחקור שנעשה תוך 72 שעות מהלידה לא שינה את שכיחות הופעת תופעות פסיכולוגיות משמעותיות כמו דיכאון כללי (depression) או stress disorder שנבדקו 2, 6 ו-12 חודשים אחרי לידה תוך שימוש ב Edinburgh Postnatal Depression Scales.(EPDS). בעבודה זאת של Priest נמצאה שכיחות גבוהה של דיכאון בקרב נשים לאחר לידה ושכיחות גבוהה של אי שביעות רצון בהתייחס למצב הרווחה הנפשית של היולדות. Small et al (2000), מצאו כי תחקור לאחר לידה לא שינה את תוצאות ה- Edinburgh Postnatal Depression Scales, אבל הנשים עצמן דיווחו כי התחקור היה מועיל ב – 50.7% מהמקרים ומועיל מאוד ב – 42.8% מהמקרים. תמיכה נוספת לחשיבות של שיחות אלה ניתנת בעבודתו של Reynolds (1997).