נשים קוראות ללדת - למען חופש בחירה בלידה (אתר זמני) בינתיים מיצאו אותנו גם בפייסבוק

 
text
תמונת מצב כיום
אמנת זכויות היולדת והילוד
איך הכל החל
כנס היסוד
משפט רות דיוויס
נשימקו בכנסת
כנס לידה וחברה
כנס זכויות היולדת
סיכום מצב 2002
ביקור דר' וגנר
ישיבת הוועדה לקידום האשה 30.7.08
רישום ילודים ומשרד הפנים
 עמוד הבית  מי אנחנו  הצטרפו אלינו  אג'נדה ומטרות פורום
משרד הפנים מקשה על רישום ילודים לאחר לידת בית
ילדים לא רשומים- מישהו במשרד הפנים משחק משחקים... אוקטובר 2008
 
ארבע פניות בשבוע. מה זה? אני שואלת ומתקשה להבין – הורים מתקשרים ומספרים שסירבו לרשום את התינוקות שנולדו להם בבית: חלקם משום שהודיעו להם שאין להם מסמכים מתאימים, אחר משום שהרופא של קופ"ח מאוחדת פחד לחתום על תצהיר משפטי כי הוא בכלל נגד לידות בית ולכן הותיר את בני הזוג ללא האישור המתאים... ואחת כי נתקלה במערכת עוינת וברופאה שהחליטה לקחת את הדין האלוהי בידיה. ..הורים מוטרדים וילדים מעופפים באוויר. מי מרוויח מזה שיש כאן אזרחים לא רשומים? למי האינטרס? בהחלט לא ברור.
מצרפת כלשונם את סיפורי ההורים בתקווה להתנהלות מתקנת במשרד הפנים (חייב להיות שם מישהו עם ראש שחושב מהלב, לך אנחנו מחכים).
 
שימו לב לפניה הבאה של תמר נחום:
בתחילה ניגשתי למשרד הפנים בת"א וכשהפקידה ראתה
את טופס לידת הבית שלי היא התרתחה ושאלה אם אין ברשותי
שום מסמכים נוספים כגון "אולטרא סאונד" או בדיקות דם
היא טענה שטופס אישור ההיריון שבידי אינו מספק
 
ניגשתי לסגנית מנהלת המחלקה רחל זבולון וגם היא סירבה לרשום את בני
בטענה כי אם אין בידי "אולטרא סאונד" או בדיקת דם היא לא יכולה לרשום אותו
 
לאחר מספר ימים הבנתי כי אסתר שרון "ממונה מרשם ודרכונים" בירושלים
היא סמכות עליונה למחלקה בת"א ופניתי אליה בבקשה שתעיין בבקשה שלי
היא הסכימה ואמרה שאבקש מרחל זבולון להעביר אליה את המסמכים.
 
לאחר מספר ימים קיבלתי מכתב סירוב ממנה
 
צלצלתי לה בבקשה שתבאר לי את פשר הסירוב כי מן המכתב לא הבנתי מדוע היא סרבה
והיא טענה בפניי כי אם היה בידי טופס "אישור הריון" משבוע 28 ולא 35 כפי שהצגתי
היא היתה מאשרת את הרישום
לפרטים נוספים: tamar148@gmail.com
 
מכתב שני מ-טלי זורנברג:
"ב-27.7.08 נבדקנו אצל דר' דן לאור(קופ"ח מאוחדת),והוא אישר על סמך המפגש איתי,ועל סמך בדיקות האולטרסאונד שעשינו,שאני אכן בהריון,וחתם על הטופס של משרד הפנים,שהבאנו אותנו,שמאשר זאת.
 
ילדתי ב6.8.08 .
 
ב-7.8.08 הגענו לדר' דן לאור שוב,על מנת שיחתום לנו על הטופס המאשר שילדתי ב-48 שעות האחרונות.
הרופא בדק אותי(בדיקה גניקולוגית),ראה את התינוקת,ואישר שהכול נראה לו תקין,אך הוא סרב לחתום על הטופס,בתואנה שזה טופס משפטי,והוא לא רוצה להיות מעורב.הוא הדפיס לנו טופס הפניה למיון-כי זה הדבר שלדעתו היינו צריכים לעשות-לגשת לבית החולים.
אני לא הרגשתי טוב,ולא הייתי מסוגלת ללכת לעוד מקום,אחרי שהייתי צריכה ללכת ברגל מהחניה עד המרפאה(מרחק מספיק בשביל לעייף יולדת טרייה)ולהמתין בתור כ-20 דק'(על אף שהגענו בשעה היעודה),והלכנו הביתה.
 
אח"כ התקשרנו לדר' לאור וניסינו לשכנע אותו לחתום. הוא אמר לנו להתקשר לדר' הורן הגניקולוג הראשי של מאוחדת ולשאול אותו מה לעשות. מאז,(כמעט חודש) אנחנו מנסים לתפוס אותו-הוא היה פעם בחו"ל,פעם במילואים,פעם סתם לא חזר אלינו,וכו'...במילא לא התייחסנו לזה יותר מדי-כי לא היו לנו כל כך תקוות לגביו.(מה הוא כבר יכול להגיד?...)
בכל אופן- הוא חזר אלי היום סופסוף. אחרי כמה וכמה חילופי דברים,בכל מני טונים,סוכם שהוא לא ממש יודע, אבל אם בטופס באמת כתוב רק שהוא מאשר שנבדקתי, אז כנראה שהוא יכול באמת לחתום.ואמר שהוא ינסה לדבר עם דר' לאור... לאחר זמן רב שלח דר' לאור פאקס שהעיד כי ראה אותי לאחר הלידה. ניגשתי למשרד הפנים שמחה ושם נאמר לי שהמסמכים לא מספקים... מה עושים?..."
talizoren@gmail.com
 
מכתב נוסף:
"שמי איל הירשפלד, נשוי לאביגיל ואב לשישה ילדים(מצ"ב תמונה) אנחנו מתגוררים בישוב עזוז שברמת הנגב. כול הילדים שלנו נולדו בלידות בית, נעמי הבכורה נולדה בלב יער בדרום מקסיקו ליד מדורה בתוך טיפי אינדיאני ורחוק מחשמל או כול אמצעי מודרני אחר. יותם ורפאל נולדו בארץ בבית עם נוכחות מיילדת מוסמכת והשלושה האחרונים צפנת, נסיה ועשהאל, נולדו בביתנו בעזוז ללא מיילדת. עד היום הסתדרנו עם הרישום של כולם במשרד הפנים ללא יותר מדי בעיות.
היום יצאנו למשימה של רישום עשהאל, שנולד לפני כחודש וחצי, מצוידים במכתב של מיילדת מוסמכת אשר מאשרת שהיא מכירה אותנו ובקשר איתנו מזה שנים רבות, וכמו כן במהלך ההיריון של אביגיל הייתה בקשר מלא איתנו וכן מיד לאחר הלידה אך לא ברגע הלידה, מכתבה כמובן מלווה בחותמת ובחתימת יד. בנוסף הבאנו מכתב מהרופא האזורי של המרפאה המקומית שמאשר שבדק את התינוק שנמסר לידו ותוצאות הבדיקה חיוביות. מנהלת המחוז במשרד הפנים בבאר שבע טענה שלא פעלנו על פי הנהלים ושזו מדינה מתוקנת כדבריה, ולכן עלינו לפנות לבית משפט להוכיח הורתנו. או לחילופין עלינו או להמציא מסמכים מתאימים שלא ניתן להמציא כי היא רוצה בדיקה של גניקולוג עד 48 שעות לאחר הלידה שהוא המוסמך היחידי מבחינתה לעניין חוץ משופט בית משפט! היא גם כן אמרה שאפילו הרופא האישי של המרפאה המקומית לא היה מספיק לצורך העניין גם אם היינו פונים אליו ביום הלידה כי איננו גניקולוג!
היא אמרה לנו גם שאם ננסח מכתב עם טענותינו היא תעביר אותו לירושלים למשרד הראשי שיחליטו שם.
האם יש בידך או ביד העמותה לייעץ לסייע או לעזור בדרך כלשהיא במקרה שלנו?"
 
               exodia@netvision.net.il                                  בתודה מראש, איל ואביגיל הירשפלד.
 
מקרה: אביגיל כהן
 
"אסתר תחיה נולדה ב 5.3.2006 . בשבוע 28 הלכתי לרופאת הנשים וקיבלתי אישור הריון, שלוש מחברותי ילדו בבית ואמרו לי שכדאי להשיג אישור כזה. עד הדקה התשעים הייתי בטוחה שאלד במעייני הישועה והלכתי שם לקורס הכנה ללידה. 
כשהתחילו הצירים הגיעה אלי תומכת לידה בשם שירה וככל שהתגברו הצירים הפתיחה גדלה. כשהרגשתי שאני צריכה לגשת לבית החולים, החל לצאת הראש של התינוקת. יצא שפשוט ילדתי אותה ואח"כ מבלי לחשוב יותר מדי הלכנו לישון. למחרת אחר הצהריים הלכתי למעייני הישועה וביקשתי שיבדקו אותי ואותה ויראו שהכול תקין. מי שקיבלה את פני הייתה המיילדת שרה וידר שהעבירה את הקורס הכנה ללידה, היא זו שצלצלה לרופאת הנשים ואמרה לה שתדאג שנאושפז ולא נברח וזה עוד מבלי לבדוק אותנו בכלל. החלטתי שאני לא רוצה להישאר ולכן הביאו עובדת סוציאלית שטענה כי עלינו להתאשפז וכי אוי אם נלך מבלי לבדוק את הילדה באשפוז (והשמיעה איומים על לקיחת התינוקת). בהמשך בדקו את התינוקת וטענו שיש לה צהבת 6.1. לטענתו זו צהבת חמורה והילדה זקוקה לטיפול באור, פוטותרפיה. סירבתי לטיפול וביקשתי לחתום על מסמך שחרור. הרופא סרב ובניגוד לרצוני הכניס את הילדה לטיפול בפוטותרפיה וכל שעתיים דקרו אותה לבדוק את רמת הצהבת וגם הזריקו ויטמין K וחיסון נגד צהבת. את הילדה השאירו במחלקת תינוקות ואותי השאירו במחלקת יולדות וכל שלוש שעות קמתי להניק אותה. למחרת הגיעה סגנית מנהל מחלקת נשים ויולדות דר' לינדה הראל שפתחה את היום בביקור אישי אצלי יחד עם הגב' וידר שקיבלה את פני ביום הקודם והמטירה על ראשי מטר איומים והאשמות "חכי את עוד תראי מה זה ללדת בחוסר אחריות כזה" אמרה:" עכשיו תעברו הרבה בדיקות את והתינוקת" כששמעתי את הדברים הללו, הודעתי שאני לא מוכנה להישאר במקום. חמותי עורכת דין הגיעה לבית החולים וכך קיבלנו שחרור ונסענו הביתה.
יום למחרת דפקו בדלתי שתי עובדות סוציאליות שביקשו לראות את טופס השחרור מבית החולים. מסתבר שנתנו לי טופס שחרור רק שלי ולא של הילדה. אחת העובדות הסוציאליות שלפה את הטופס של הילדה מתיקה והראתה לי שהוסיפו שם בכתב יד  שהבהירו להורים שצהבת מעל רמה מסוימת עלולה לפגוע במוח וכי ההורים סירבו לתת דם עוברי לבירור נוסף... למרות שלקחו דם כשהשתחררנו. למרות זאת  רשמו שעת שחרור הילוד הצהבת הייתה ברמת ירידה.
העובדות הסוציאליות דרשו שאגש מיד עם התינוקת לבדיקה. לקחתי את הילדה לרופא פרטי שאמר שהילדה צהובה מאוד, הלכתי לוולפסון בחולון בשישי בבוקר. שם שאלו אותי פרטים לגבי האשפוז בבני ברק. ומכיוון שהייתי מותשת מטרטורי הימים האחרונים הפניתי את הרופאה למטפלת שלי ממעייני הישועה כדי שתיתן דיווח על הטיפול עד כה. הייתה זו טעות איומה כי הם קישרו אותה ישירות לדר' הראל שבמשך ארבעים דקות סיפרה לה דברים סותרים ומבלבלים בעודי עומדת בצד ושומעת בכל. שמעתי את הרופאה מוולפסון שואלת: מה צריך להחליף לה דם? ושוב שומעת השמצות. בהמשך שוב דקרו את התינוקת בוופלסון ואמרו לי שאולי יצטרכו להחליף לתינוקת דם. אמרתי להם שהתינוקת בריאה ואין שום סיבה. השאירו אותנו לאשפוז כי השבת עמדה להיכנס ואת הילדה הכניסו שוב לפוטותרפיה. היא הייתה על סף התייבשות מרוב חום וכי לא ינקה. בלילה התפללתי ללא הפסקה, ובשלב כלשהו צרחתי ודרשתי את הילדה. ידעתי שהיא נולדה בריאה וינקה כל שלוש שעות בשמחה ואחרי הדקירות והטרטורים נהייתה אפאטית. אחרי שלקחתי אותה אלי כבר לא הסכמתי שתהיה יותר בפוטותרפיה וכך משישי בלילה והלאה, לא הסכמתי שיוציאו אותה ממני, אם כי נתנו לה נוזלים בעירוי ובראשון השתחררנו. במהלך השהות בבית החולים כל זמן קצר נכנסו לחדר, הפשיטו אותה, הניחו אותה ערומה ובדקו אם היא עולה במשקל. בליל שישי ממש צעקתי על הטרטור. ביקשתי שיניחו לנו ויתנו לי לאפשר לה חום וחשכה ואהבה וכך בשבת היא באמת נבדקה רק פעמיים על ידי אח שהיה עדין ומתחשב מאוד. משרד הפנים על פי חוק מעודכן דורש אישור הריון על שבוע מתקדם ואישור של רופא שבדק אותי לאחר הלידה על כך שעברתי לידה- יש לי את שני המסמכים. אישור הריון משבוע 28, אולטרסאונד ומכתב מבית החולים בבני ברק בו כתוב אושפזתי ביולדות במצב לאחר לידה.
הגעתי למשרד הפנים בת"א וקיבלה אותי רחל זבולון סגנית מנהל שאמרה "תשמעי התקשרה אלי הרופאה מבית החולים ואמרה שאת לא האם של התינוקת". הרופאה הייתה כל כך נחושה להעניש אותי על שפעלתי בניגוד לאמונות שלה ולכן לקחה את החירות להתקשר למשרד הפנים ולהכשיל את הרישום. סגנית המנהל פחדה לקחת אחיות ונענתה לכוחנות שהופעלה עליה. ביתי בקרוב בת שנתיים ועדיין לא רשומה. מאז למדתי הרבה והבנתי שההחלטות האינטואיטיביות שלי היו נכונות, שלא צריך היה לאפשר לבית החולים לטרטר אותי ואת התינוקת כדי להעניש אותנו. שיש דרכים לטיפול עדין גם בבעיה של צהבת ילודים ואני תוהה לגבי הפטרוניות של המערכת כלפי הפרט. איך אפשר שמישהו יחליט עבורי מה נכון לעשות בתינוקת שלי ויותר מזה שמשהו יחליט להעניש אותי כי אני לא חושבת ומתנהגת כמוהו. עוד אני חייבת להוסיף שנסעתי למשרד הפנים בכפר סבא כי מכרה של אמא שלי עובדת שם. ניגשתי למנהלת במקום ומשזו העלתה את מספר הזהות שלי במחשב ראתה כי בתיק הרישום שפתחו לביתי בת"א נאמר שיש לגשת איתה לבית המשפט. היא החלה לצעוק עלי וסילקה אותי מהמשרד. הצרחות היו נוראות. היא לא הסתכלה עלי וצעקה על הקרובה של אמא שלי על שהעיזה לזמן אותי לשם. לא אמרתי מילה רק לקחתי את הניירות והלכתי. כאדם מאמין אני מבינה שעל נשמותינו לעשות תיקון ולכן באו לנו ההתנסויות הללו אבל אני חושבת שההתנהלות מיותרת ושלא צריך שעוד נשים תסבולנה פטרוניות ושחצנות כזו אחרי לידה."
 
פניה נוספת של יולדת שהצליחה לרשום את ביתה ועל כן חוששת לחשוף את זהותה מתארת התנהלות מכפירה של הדר' לינדה הראל ממעייני הישועה:
 
נ.ג ילדה בת שלישית בלידת בית לפני  כשנה בעזרת מיילדת שאינה מוסמכת של משרד הבריאות, בה בחרה כמלווה באופן מושכל. היא מספרת: "19 שעות לאחר הלידה הלכתי לבית החולים הדתי הקרוב לביתי, האחות לקחה פרטים. מישהי צלצלה לדר' הראל שתגיע, רופא בדק את התינוקת ודר' הראל הפנתה לאולטרה-סאונד פנימי, רופאה אחרת הגיעה ובדקה. דר' הראל טענה שלפי הבדיקה נראה שילדתי לפני שבוע, ראו שהיה לי קולסטרום אבל הראל טענה שהסימנים יכולים להיגרם מכדורים פסיכיאטריים. כאשר נדרשה לספק חוות דעת נוספת , סירבה דר' הראל בתוקף. רופא שנכח במקום טען שאם מנהלת המחלקה קבעה משהו איש לא ייתן דעה שתסתור אותה. הרופאה אמרה שאולי גנבנו את התינוק ואנחנו הסתכלנו עליה המומים ולא האמנו שניתן לומר לנו דבר כזה ועוד ביממה שלאחר הלידה."
 
 
לאחר ששלחתי מכתב זה התקבלו פניות נוספות. אני מצרפת את מכתבה של תמר דוברייצר שנשלח לחבר הכנסת אמנון כהן.
 
הנדון: לבתנו אין מספר זהות!!
 
בתאריך ג' אדר ב' , התשס"ח 10.3.2008 בשעה 6:52 בבוקר ילדתי בשעה טובה את בתי חיה מושקא, בלידת בית.
לאחר הלידה בדקה אותי רופאת המשפחה שלנו, ד"ר עפרה צורף.
מצורפים בזאת מסמכים המעידים הן על הבדיקה של הרופאה והן בדיקה של רופא נשים במהלך ההריון.
בבואי לרשום את בתי במשרד הפנים כ 3 חודשים לאחר הלידה התברר לי שנחקק חוק חדש אשר מונע ממנה לקבל מספר זהות, עקב כך שאין בידינו אישור ממיילדת מוסמכת על לידת בית, או מרופא נשים. למיטב ידיעתי החוק הועבר לאחר שילדתי, ולא ידעתי עליו דבר עד לרגע שהגעתי למשרד הפנים על מנת לרשום את בתי.
 נאמר לי כי אצטרך לערוך בדיקת רקמות, בדיקה מכאיבה ומיותרת, כל מי שרק מעיף מבט עלי ועליה רואה מיד כי היא בתי, ולא הלכתי לשוק לקנות אותה!
בנוסף נאמר לי כי מלבד הבדיקה (שעלותה כ4000 ₪) אצטרך להגיע לבית המשפט על מנת שיאשרו לבתי מס' זהות.
אני פונה אליך לעזור לי בעניין.
מפני שהחוק הועבר אחרי שילדתי לא הגיוני שאצטרך לעבור פרוצדורה שכזו בדיעבד, החוק הרי יכול לחול רק על לידות בית שהתרחשו לאחר שהוא עבר.
המצב הנתון מקשה מאוד על החיים. אינני יכולה לצאת לעבודה כי אינני יכולה לרשום את בתי למעון. אם המצב לא ייפתר צפויות לילדה בעיות נוספות  במסגרות החינוך והבריאות שמחייבות שימוש במס' זהות.
נודה לך מאוד על התערבותך למעננו.
 
 
עד כאן עדויות – ועולה השאלה –מי יביא גואל למערכת החולה בפטרוניות, מי יעיר אנשים שמסרבים לחשוב עצמאית? איך נגיע למצב שחופש הבחירה של בני אדם יוכר כזכותם המולדת והם יזכו לכבוד המגיע להם רק מעצם היותם בני אדם.
 
מחכה לרעיונות, תשובות ופתרונות
                                                             כל טוב
                                                                נירית שפירא 054-6968702
על התנועה
 
"נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה" היא תנועה חברתית הפועלת מאז מרץ 2001, בעקבות תחושה כללית של חוסר שביעות רצון מיחסה של מערכת הבריאות בישראל ליולדות ולילודים. הפעילים בתנועה מאמינים שהבראת הלידה הינה חלק מהותי מהבראת החברה.  בין תומכי התנועה בעיקר אמהות, אבות (גם כאלו שרגע לפני) ואנשים ממקצועות התמיכה בלידה (מדריכות הכנה ללידה, תומכות לידה, מיילדות, רופאים, יועצות הנקה מטפלות-מטפלים).
 
אנו מאמינים כי ניתן לקיים לידות בדרך המכבדת את בחירתה ורצונה של האישה ומגובה בטיפול רפואי הולם, כמו כן, מאמינים כי ילודים זכאים כניסה רכה לחיים, שהות ליד האם ועל גופה בהתאם לרצונה ומתן טיפול רפואי באישורה ובנוכחותה.
 
אנו קוראים להקמת מרכזי לידה מחוץ ובתוך בתי חולים, למיסוד לידות הבית ולשינוי הגישה בבתי החולים כך שהאישה תעמוד במרכז התהליך.
אנו פועלים להעלאת מודעות הציבור לזכות הבחירה בלידה, להפניית נשים לקבלת ליווי מתאים לפני ומהלך הלידה ולסיפוק כלים לבחירת מקום לידה ידידותי ליולדת ולילוד.
 
חברי התנועה רואים בחזונם מרכזי לידה רבים  ונשים שמגיעות ללידה כשהן יודעות מה רצונן ומאמינות ביכולתן ללדת. נשים אלו יפגשו צוותים תומכים שיעודדו ויחזקו אותן, ידברו בשלווה ויהיו קשובים לצרכיהן וסביבה ביתית המאפשרת אינטימיות ורוגע החיוניים לתהליך הלידה. 
 
תנועת "נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה" קוראת לקהל הרחב להצטרף לשורותיה, ללמוד על הנושא לפני לידה, לבחור במקום לידה תומך ובליווי מתאים ולמקסם את חווית הלידה כי מופלאה היא.
 
"את יולדת כמו שאת חיה"
כותבת הרופאה דר' נורתתרופ בספרה "גופה של אשה, תבונתה של אשה" המתארת כיצד השתנתה גישתה מאז סיימה את לימודיה ונהגה ל"זרז את העניין" דרך התפתחותה הרוחנית וההבנה שכל אישה יולדת באופן שונה ובקצב שונה שיש לכבד.
 
"לכל אשה הזכות ללדת כרצונה בסביבה חופשית ותומכת."
ד"ר מישל אודנט, מחלוצי הלידה הטבעית
זכותכם לבחור את מקום הלידה,
לבחור את המלווים בלידה,
לבחור בטיפול המתאים לכם מתוך ידע, הבנה והסכמה
ללדת באווירה תומכת ומעצימה
 
לתינוקות שלכם מגיעה כניסה רכה לחיים.
זכותם להיות אתכם בהתאם לרצונכם,
לקבל טיפול רפואי רק בידיעתכם ובאישורכם,
לקבל אהבה, הגנה והזנה על פי צורכיהם, ללא הגבלה.
 
הצטרפו אלינו. מגיע לכם כבוד. לנו ולכם הכוח לשנות – הרבה טוב
09-8665686


כל הזכויות שמורות © צרו קשר שיווק באינטרנט הריון ולידה תקנון והצהרת פרטיות קידום והקמת אתרים