אנו חברי התנועה "נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה" קוראים לך להנהיג דרך חדשה ולפעול למען שינוי הגישה לילודה בישראל. מאמינים שניתן להיטיב לידותיהן של נשים רבות ושל תינוקות רבים, למנוע מצוקה ולתת למשפחות החדשות תקווה לחיים טובים יותר. אנו מציעים מספר סעיפים שקידומם ישפיע לטובה על המיילדות בישראל ויהיה למעשה חסד אמיתי.

יש לקדם ולפתוח מרכזי לידה עצמאיים מחוץ לבתי החולים. מרכז

לידה עצמאי הוא מקום המיועד ללידות, מאפשר קשר בין מילדת ליולדת ומשפחתה עוד במהלך ההיריון וגם לאחריו. יחד עם המיילדות בונה היולדת תוכנית לידה. ההכרות עם המיילדות מאפשרת לאישה לבטוח ולהיפתח ועובדה זו מאפשרת לידות קלות יותר ושביעות רצון גדולה יותר ( ראו מחקרים בחוברת המצורפת). ככה צרכיה ורצונותיה של  כל יולדת יכולים לבוא לידי ביטוי ולזכות בהתייחסות.

    הקמת מוסדות כאלו בישראל תשפיע על התנהלות חדרי הלידה שכן מנהלי חדרי הלידה יראו ויבינו שלידות יכולות להתנהל באופנים שונים- אחרים משלהם, עם נתונים מצויינים ושביעות רצון גבוהה. יהיה עליהם לשפר את השירות על מנת להיות אטרקטיביים ללקוחות...

    מצורפת חוברת על מרכזי לידה שניתנה לשר הבריאות בניזרי בשעתו. מהלך זה גרם להקמת וועדה שהתבקשה לדון במרכזי לידה ובחרה לדון בעיקר בלידות בית. בוועדה ישבו מומחים למיילדות מבתי החולים. נציגת מיילדות הבית השתתפה בחלק מהדיונים וקולה לא נשמע ולא הייתה נציגות לציבור בעל העניין. אי לכך המלצות הוועדה רחוקות מלהתאים לצרכי יולדות הבית.

   ח"כ גילה גמליאל העבירה בשעתו בקריאה טרומית הצעת חוק לפתיחת מרכזי לידה אולם מיד אח"כ הפכה סגנית שר והצעות החוק שלה הוקפאו.

      החוק בישראל אינו מאפשר פתיחת מרכזי לידה בגלל הדרישה כי מקום הלידה יכיל חדר טיפול נמרץ, פגיה, מעבדה ובנק דם –תנאים אלו נחוצים לבית חולים ואין בהם צורך במרכז לידה. מרכז לידה מטפל רק בנשים בסיכון נמוך ובכל מקרה של צורך או חשש קל, מיד מועברת האישה לבית חולים.

      הוועדה שדנה בעניין אסרה על התאגדות מיילדות לצרכי יילוד מבלי שנתנה לכך הסבר.(ראה מסמך מצורף הכולל את תגובתנו). הממליצים, בדומה לחתולים ששומרים על השמנת – הינם נציגי בתי החולים המעוניינים במענק האישפוז ובשמירה על מונופול. רובם, מן הסתם באמת מאמינים כי הלידה הינה תהליך מסוכן כפי שעולה מן ההגדרה הרפואית ללידות המתייחסת לשני מצבים: סיכון נמוך וסיכון גבוה. רובם לא השתתפו בלידות טבעיות במסגרת שמחוץ לבתי חולים, וככל הנראה אינם מעודכנים במחקרים ובסטטיסטיקה  מן העולם. מן המחקרים עולה כי:  לידות במרכזי לידה עצמאיים שוות בבטיחותן ללידות בבתי חולים עבור נשים בריאות עם עוברים בריאים בלידה ראשונה ובטוחות יותר מלידות בבתי חולים ליולדת בלידה חוזרת.

(פרטים נוספים בנושא ניתן לקבל מהמיילדת לסלי וולף 0523990461)

         חשוב לציין כי באחרונה פתחו שני בתי חולים מרכזי לידה בתוך בת החולים. השירות במרכזים אלו יקר (בשיב"א יותר ובלניאדו פחות) והם אכן מאפשרים ליולדת לקבוע את התנהלות הלידה – אולם במקום להפוך את ה-נורמלי- לחריג (ותשלום גבוה על מנת ללדת עם תמיכה וללא התערבות) יש להפוך את כל חדרי הלידה לכאלו- מזמינים, מעצימים ומאפשרים.

. 2. יש להעלות תקינה למיילדות בחדרי לידה ולאפשר לכל יולדת לקבל ליווי אישי על ידי אותה מילדת לאורך כל המשמרת. כיום התקינה נמוכה ועל כן מיילדות מתרוצצות בין שלושה וארבעה חדרים. העלאת התקינה תוריד בצורה דרמטית שימוש במשככי כאבים ובניתוחים קיסריים. בסקוטלנד החליטו משרד הבריאות לטפל בעליה הדרמטית במספר הניתוחים הקיסריים ואחת מהמלצות הוועדה שהתבקשה לתת פיתרון לסוגיה הייתה- לעודד טיפול אחד על אחד. פרטים נוספים בעניין זה- מיכל בונשטיין, מיילדת בית – 054-4700178)

      כיום רק אישה הבוחרת בניתוח קיסרי, עם או בלי אינדיקציה רפואית, זוכה לליווי של רופא מנתח, רופא מרדים ומיילדת במימון המדינה, זאת בעוד אישה המבקשת ללדת טבעי ולזכות בתמיכה רצופה של מיילדת, אינה זוכה לזאת (ועוד צריכה לשלם כסף).

       רצוי לאפשר להריונית לבחור מיילדת איתה תוכל להיות בקשר לפני ואחרי הלידה. כיום ניתן שירות כזה באופן רשמי רק בלניאדו בעלות של 2700 ₪ ואילו בשיב"א ישנן קובץ מיילדות העובדות בשירות מרכז הלידה וכאשר יולדת בוחרת לשלם 4500 ₪ למרכז הלידה שהקימו, היא מבטיחה לעצמה אחת מהן בליווי צמוד

3.חשוב לשנות את מסלול ההכשרה למיילדות. המלצה זו נכללת במסמך שהופק על ידי קבוצת חוקרים קנדית שביקשו להיטיב את המיילדות בארצם. יש להוציא את המיילדות מהשירות הסיעודי. אין צורך שמיילדות תלמדנה ארבע שנים להיות אחיות ורק שנה תלמדנה מיילדות. יש להקים בית ספר למיילדות שייתן לנשים במשך ארבע שנים כישורים להיות למיילדות אולטימטיביות. מיילדות המנהלות כיום קורסים למיילדות תומכות בטענה זו ומוכנות לנהל בית ספר חדש למיילדות. הסבר וגיבוי ניתן לקבל ממינדי לוי, מילדת 0523763229)

4. יש ליצור מסלול מחייב לעידכון ידע והשתלמויות של  המיילדות.

מחויבות להתעדכנות תשפיע לטובה על השירות וגם על ההערכה של המיילדות לעצמן ועל ההערכה המקצועית כלפיהן. (פרטים בנושא זה ניתן לקבל מנעמי נואה, מיילדת -0544795241)

ניתן לבסס את הקשר בין בית החולים לקהילה על ידי מתן שירותים ליולדות שבחרו ללדת בבית או בבית חולים, תמיכה בלידות בית, שירותי אחות או אף רופא ילדים שמגיעים לבית המטופלת במידה ובחרה בשחרור מוקדם מבית החולים. שירות שיכול לקצר את משך האשפוז (במדינות מתקדמות האישה בוחרת במיילדת עוד במהלך ההיריון, נפגשת איתה למעקב הריון, במשך הלידה ולאחר הלידה במספר ביקורי בית –מערכת זו נותנת לנשים רשת ביטחון והגנה ומאפשרת התחלה טובה יותר של החיים המשפחתיים.)

 יש לספק תמיכה זהה ליולדות ללא קשר לבחירתן במקום הלידה. יש לתקן את חוק הביטוח הלאומי בנוגע למענק לידה ולמענק אישפוז, כך שכל יולדת וילוד יקבלו סכום זהה ללא קשר למקום הלידה וכך שדמי האישפוז יועברו לנותן השירות בין אם הוא מיילדת בית, מרכז לידה או בית חולים.

אנו מבקשות להכיר תומכות לידה (דולות) כמקצוע פרא-רפואי.

חשוב לאשר מסמך יסוד של זכויות היולדת והילוד. (מצורף)

 יש לחדש ביטוח רפואי למיילדות הבית. יש לדאוג לכך שחברת הביטוח מדנס שיש לה מונופול על עיסקי הביטוח בארץ, תאפשר ביטוחים למיילדות ובמקביל לפעול לכך שמיילדות הבית יהוו שירות מטעם הממשלה כמו שירות קהילתי אחר (טיפות חלב, כל שירות אמבולטורי אחר, טיפולים רפואיים לאנשים בבתים) ואז יהיו הסכמי ביטוח בין היולדות לבין קופות החולים או בין המיילדות לקופות החולים.

                 הביטוח למיילדות הבית הופסק בספטמבר 2005. הפסקת                  

             הביטוח נעשתה בעקבות המבטחים באנגליה כחלק מהמונופול

             של חברות הביטוח. הטענה הייתה שלידות בית מסוכנות אולם

             טענה זו אינה נסמכת על מחקר המראה כי לידות בית בטוחות

             כמו ואף יותר מלידות בבית החולים. במדינות נאורות מבוטחות

            לידות הבית דרך המדינה והיולדת זכאית לבחור את מקום הלידה

            המתאים לה (בית, מרכז לידה, בית חולים) –פרטים בנושא זה      

            ניתן לקבל מענת תל- אורן 054-4990754

יש להקים מערך תמיכה במשפחות שילדן נולד פגוע ללא קשר למציאת אשמים בפגיעתו. חלק מהבעיה של הביטוח קשורה בהעדר צד שלישי שיתמוך במשפחות אשר ילדן נולד פגוע. המדינה מחייבת אותן לתבוע מישהו כדי שיוכלו להוציא כספים לקיום הילד. כתוצאה מכך נמצאים רופאי חדר הלידה כשהם צפויים יותר מכל לתביעות. התוצאה - רפואה מגננתית והתערבויות רבות בלתי נחוצות בלידות. במדינות נאורות דוגמת ניו-זילנד, קיים צד שלישי המממן את הטיפולים והאחזקה של הילד ומוריד את הצורך למצוא אשמים. טיפול בסוגיה זו יכול לשפר מאוד את המיילדות, להביא לידי כך שהטיפול בלידות יהיה אופטמלי ולא ינבע מחרדת תביעה. וכמובן יעזור למשפחות לקיים את ילדיהם הפגועים בכבוד.