לב ארי היתה אחת מתוך דוברים רבים שהביאו לאולם של 180 איש, מכל הארץ, מסר של לידות אחרות. לב ארי הבטיחה להירתם למען הקמת מרכזי לידה והנחלת חופש הבחירה ללידה.
הארוע שהופק כולו בידי מתנדבים (בעיקר מתנדבות) ריכז אנשים דעתנים רבים. ראשוני הדוברים הציגו את המסלול שהעמיד את "נשים קוראות ללדת" על הרגליים, בעקבות סדרת הכתבות שפורסמה בירחון "הורים וילדים" על המצב העגום של הלידות בישראל וסגירת בית החולים משגב לדך שיצרה חלל גדול אצל היולדת הישראלית האסרטיבית שרצתה כי רצונה יכובד ואיש לא ייקח ממנה את התינוק לאחר הלידה. צעקתן של היולדות (אלו שנתקלו במערכת אטומה ואלו שהתקרבו לסוף החודש התשיעי ושאלו היכן נלד) נשמעה. הוחלט לפעול בשלושה מישורים: פוליטי (הפרדת מענק לידה ממקום לידה והקמת מרכזי לידה), פורום מרכזי לידה (עריכת תוכנית פעולה ואיסוף מחקרים על מרכזי לידה קיימים בעולם) ופורום תקשורת שאחת מפעולותיו היתה הפקת ארוע הפתיחה.
במפגש התבשרו הנוכחים על הפיכת התנועה לעמותה שתפעל להעצמת נשים ולקידום הייעדים שהציבו החברים שכוללים אימוץ המלצות אירגון הבריאות העולמי לתנאים המאפשרים לידה ידידותית ליולדת ולילוד, מיסוד לידות הבית, פתיחת מרכזי לידה, פעילות למען שיפור הסיעוד המיילדותי בבתי חולים, מתן אפשרות לנשים לבחור היכן תלדנה, מי יהיו המלווים, מה יהיה אופי הלידה וכמובן האם התינוק יישאר איתן או לא. פתיחת מרכזים לתמיכה בתקופה שלאחר הלידה ועוד.
דיאנה אידלמן קרת, מקימת בראשית שירות תמיכה להורים, דיברה על חיבור הידע הטבעי הקדום עם היכולת המדעית תוך שהיא מספרת על מפגשה עם אתיופיות שרק הגיעו ארצה והיו מסוגלות לדעת מתי בדיוק תלדנה מתוך חיבור מופלא לגופן ויכולת לקרוא את סימניו ואת העובר. אידלמן קרת: "נשים אלו עברו קורס הכנה ללידה מודרנית בבית חולים כיוון שעם הגיען לחדרים עמוסי הטכנולוגיה הן כה נלחצו שלידותיהן נעצרו, בדומה למצב שהתגלה בתקופת מלחמת המפרץ כאשר אזעקות שנשמעו גרמו לנשים לעצור צירים עד לאזעקת הארגעה. הנשים האתיופיות למדו ללדת בבית היולדות הישראלי המודרני והן כמו נשים ישראליות רבות, מתמסרות היום למי שמקבל אותן ללידה וכפי הנראה, מהלך הלידות שלהן לא שונה משל השאר. הידע הקולקטיבי של נשות הקהילה על לידה, הלך לאיבוד ונעלם והן, כמו רבות מאתנו, פציינטיות למופת…אולי- דווקא בדור הלוקסוס שלנו, דווקא במקומות בעולם בהם יש יותר שפע, בהם יותר מהלידות נגמרות בחיים ופחות במוות, זה בדיוק המקום והזמן בו אנו יכולות לאסוף מחדש את הידע הנשי שאבד והוצא מחוץ לתחום בית היולדות המודרני.
הרפואה הגברית/המודרנית עונה על הצורך החשוב ביותר של חיים ולא מוות בלידה, אך בעידן שלנו, כשאנו כורעות ללדת, אנחנו פונות לרפואה גברית זו ומבקשות רפואה אנושית, רפואה אשר תכלול את קול האשה שהוא כמעט בלתי נשמע בכל כך הרבה מקומות בעולם.
אנחנו הנשים נושאות את ילדנו בתוך גופנו ומלוות אותם 9 חודשים אל החיים בצד השני של הרחם. זו האחריות שלנו לקבל את פני ילדנו בצורה נאותה, אוהבת, מכבדת ואנושית.
תחשבו על זה. בקבלת הפנים הראשונה בחיים שאנו עורכות עבור ילדנו: מי צריך להיות שם פיסית ורגשית אם לא אותם האנשים המחויבים ליולדת לאורך חייה. הגיע התור של הרפואה הגברית ללמוד קצת מנשים, ללמוד להתרחב ולהתגמש בכדי להכיל את הצרכים הנשיים בלידה.
יותר מדי נשים מוותרות על הנוכחות שלהן ברגעים החשובים ביותר בחייהן. אני מדברת על נוכחות פיסית ורגשית. הסיבה נעוצה בין היתר לדעתי במסרים שאנו מקבלות בעודנו ילדות רכות. לצערי, יותר ויותר ילדות ישראליות לומדות לשנוא את גופן מגיל צעיר, להסתכל במראה ולראות כל פיסת שומן על הגוף כאויב נאלח. יותר ויותר ילדות ישראליות בוחרות לעשות דיאטה בגיל 8, כדי להיות יותר קטנות, יותר רזות, פחות נוכחות ונעלמות..."
אידלמן קרת כמו רונה רענן שפריר עורכת "הורים וילדים" דיברה על היולדת שלא מודעת לכוחה, לאפשרויות שעומדות בפניה לעוצמתה וחיזק עמדה זאת דר ראובן לוינסקי פריאנטולוג, מומחה בהריונות בסיכון גבוה אשר פרש זה עתה מעבודתו בת עשרים השנה בבית החולים בני ציון-רוטשילד במחאה על ההתנהגות היהירה כלפי נשים בזמן הלידה. לוינסקי סיפר כיצד עמיתיו נוהגים להגיע בבוקר לחדר הביקורת בו שוכבות נשים הרות לבצע בדיקות וגינליות ולפקוע מי שפיר כדי "לזרז את העסק". "בנוף זה הייתי חריג" סיפר: "כאשר רק בדקתי מה שלומן של היולדות והתבוננתי במוניטור, מודע ליכולתה המופלאה של היולדת ללדת ולעובדה שהתערבות רפואית לרוב לא נחוצה. מטרתי היתה להעלות חיוך על שפתיהן של היולדות גם כאשר נקראתי לטפל בסיבוכים בשעת הלידה." לוינסקי הזכיר את התנוחה בה יולדות כיום מרבית הנשים המערביות בשוכבן על גבן ברגליים מפוסקות "מדוע ליילד בתנוחה מגוחכת זו? מכיוון שאבר המין של הנשים נמצא בגובה פניו של הרופא והוא אינו צריך להתכופף?" תהה והזכיר כי מחקרים מוכיחים יעילות לתנועתיות בלידה, את העובדה שאין צורך לייבש נשים ושמותר לאפשר להן לשתות ולאכול קלות, עובדה שככל הנראה אינה ידועה במרבית בתי החולים. עוד המשיכה וחיזקה את דבריו דבי גדל בר מיילדת מתל-השומר אשר הציגה מחקרים לגבי יעילותה של התנועתיות, יעילות הניטור שאינו רציף, חוסר הצורך בחתך אוטומטי ותמיכה של מים בתהליך הלידה. מרים שיבלי, מפקחת חדר לידה בבית החולים נצרת (האנגלי) הציגה מסמך שהפיק בית החולים המאפשר ליולדת לדעת מהן האפשרויות העומדות בפניה ולציין מה רצונה עוד לפני הגיעה ללידה והוכיחה כך שחדר הלידה יכול לתמוך ביכולת הבחירה של היולדת. אחראית חדר לידה בנהריה, המיילדת רות ביטון הציגה מודל לתיקשורת אמפטית אותו פיתחה והנחילה לצוות. המיילדות זיהו מסרים שליליים בהן נהגו להשתמש כמו "את לא לוחצת מספיק חזק" או "מה את צורחת". הבינו כי אלו מחלישות את היולדת ולמדו לתת חיזוקים מעצימים. מיכל בונשטיין ,מיילדת ומדריכת קורסי מיילדות ללידה טבעית הציגה את המנטרה השגורה בפי יולדות המבקשות הכוונה לפני הגיען לבית החולים: "תלוי על מי את נופלת". פעמים רבות המיילדות מופתעות מבקשותיה של האשה רק מכיוון שמעולם לא נתקלו, למשל בלידה בכריעה. הן שמעו על כך אבל זה נראה להן משהו מהאגדות ואינן יודעות כיצד לתמוך בלידה כזו. מאידך לפעמים מגיעה לחדר הלידה יולדת שעוד לפני שקיבלה צירים דרשה אפידוראל ויש לתמוך במקום בו היא נמצאת. בונשטיין העבריה מסר ליולדות: "המיילדות זקוקות אף הן לתיקשורת אמפטית. העצימו את המיילדות והן תעצמנה אתכן." סימה שיק, מיילדת מבית החולים מאיר הציגה את התהליכים שעובר בית החולים המודע לדרישה שעולה מהציבור לאפשר תהליכים טבעיים. עוד דיברו מיילדת לידות הבית הוותיקה, אילנה שמש על בטיחותן של לידות הבית ליולדות בסיכון נמוך, שמש הפריכה מיתסים באשר ללידות הבית וטענה כי גם בהולנד אין אמבולנס המחכה לכל יולדת מחוץ לבית וכי תוצאות המחקרים מהעולם מעידים כי הבית אינו מקום פחות טוב ללידה מבית החולים בהערכות מתאימה. המיילדת לסלי וולף (רוטשילד) הציגה תוכנית למרכזי לידה תוך שהיא מתארת את חווית הלידה הרכה, האפשרות להשאר עם המלווים בחדר הלידה עד להליכה הביתה והאווירה האוהבת בה עטופים הילוד, היולדת וייתר המלווים. זאת למול קבלת הפנים של העובר בבתי החולים אשר כפי שציינה מיילדת הבית רונית קופליס, תחת שהות מיידית ורציפה בידיה האוהבות של האם, מופרד לרוב מאימו, נשטף תחת זרם מים חזק ומקבל טיפולים שונים, לרוב מבלי שניתן על כך הסבר להוריו. קופליס: "הילד מובל אחר כבוד לתינוקיה לצווח תחת אורות פלורסנט בוהקים יחד עם אחיו הרעבים לשד, תוך שהוא מקבל את המסר תת הכרתי שהעולם אכזר ושעליו לדאוג לעצמו כי אין מי שידאג לו." על חשיבות התמיכה בלידה ומשמעות התמיכה המקצועית הרציפה של הדולה, דיברה גילה רונאל המעבירה קורסי הכנה ללידה ומכשירה תומכות לידה: "מספר מחקרים מעולים מלמדים כי הנוכחות של אישה תומכת, המכונה דולה ומשמשת לאם היולדת כעין "אמא", מפחיתה את האורך הממוצע של הלידה מהקבלה ועד להגחתו של התינוק מ19.3 שעות ל-8.8 שעות. נוכחות הדולה הביאה לידי כך שהאם תהיה ערה יותר לאחר הלידה, כך שתוכל ללטף יותר את תינוקה ולדבר אליו.". איריס יוטבת ממקימות "דרך אם" דיברה על הצורך בשיתוף פעולה עכשיו (ראשי תיבות של המילה שפע) בין גברים לנשים ועל אחת כמה וכמה בתוך תהליך הלידה. קטעים מסיפורי לידות הקריאה נועה ברקת עיתונאית וסופרת אשר התייחסה לחווית האחדות הנשית בלידה. חמוטל שור זימרה ביצעה שיר לידה שהולחן במיוחד לכבוד הארוע ודר' מירה ליבוביץ מומחית לרפואת המשפחה ורפואת הנקה דיברה על הנקה כפי שהיא מתחברת לזכותם של ההורים להיות מעורבים בכל שלב של הטיפול בתינוק שזה עתה נולד.
בסיום הארוע התבצעה עבודה בקבוצות עבודה קטנות. הוחל בתיכנוני הפנינג גדול שיעביר את מסרי התנועה לציבור הרחב, הועלו רעיונות למחקרים בנושא והוצעו דרכים להמשך הפעילות.
הארוע הופק בחסות הירחון "הורים וילדים", כמו כן הדפיסו "ג'ונסון & ג'ונסון" מדבקות לרכב המפיצות את קיום הפעילות ומי עדן סיפקו שתיה. את הארוע כיבדו בנוכחותן גם חברת הכנסת תמר גוזנסקי, עורכת הדין אלה גרא העומדת בראש שדולת הנשים ועורכת הדין מיכל בראון נציגת נעמת. אירגונים אלו יחד עם האירגון לקידום בריאות נשים ואם לאם הכריזו על תמיכה ברעיונות הקבוצה. נעמת סיפקה עד כה תא קולי ותמיכה בפעילות הפוליטית. שיתוף פעולה נוסף ייבחן בימים הקרובים.
אסיים בציטוט מדבריה של אידלמן קרת:" שלא במכוון ומתוך דאגה אמיתית לחיי העוברים והאמהות, הרפואה הוציאה את האהבה מהתרחשות הלידה.
הגיע הזמן, שאנו הנשים, נחזיר אותה אליה. כמו שבקיבוצים, הרחיבו את החדרים כדי להכניס את הילדים לישון בבית, כך גם בתי החולים והממשלה יכולים למצוא פתרונות להכיל את הצרכים האנושיים והאוהבים שלנו ברגעים המשמעותיים ביותר של חיינו. אז נוכל כולנו להסתכל על המעשה הנפלא של הבריאה. ונראה כי טוב".