נשים קוראות ללדת - למען חופש הבחירה בלידה בישראל

תודה לכל מי שנמצא ולכל התומכים שאינם כאן כרגע. בשבועות האחרונים ראיתי בעיני רוחי שתי תמונות באחת אני נוסעת עם בני ואישי היקר להודו, להיות בשנתי ובשניה אני צועדת עם המוני נשים ברחובות ישראל וכולנו קוראות: די לריב על אדמות, בואו נחזור ונתמקד בכבוד האדם, אנחנו, דורשות יחס של כבוד במפגשנו מול מערכת הבריאות, מול מערכת החינוך, כבוד לאלוהי שבנו או לאנושי שבנו (תלוי איזו הגדרה מדברת אליכם יותר). אנחנו מבקשות לדעת. אנחנו מבקשות לבחור. אנחנו לוקחות אחריות על חיינו.

אני רואה בכל האנשים שהגיעו לכאן היום חלק משבט גדול של אנשים שמקיימים הורות חושבת, אזרחות חושבת. קבוצת תמיכה שהמסר שלה הוא שאפשר להיות מאושרים, להביא ילדים לעולם שנענה לצרכיהם, לצרכינו, לעולם הולך ומשתפר.
אני רואה בשיפור התנאים המיילדותיים הזדמנות לכניסה רכה יותר של ילדים לחיים. הזדמנות למתן מענה מלא יותר לצרכיהם הראשונים של הילודים והיולדות ואולי עקב כך תרומה להתפתחות חברה פחות אלימה, או - לא אלימה. עבורי זוהי הדרך לקדם את השלום.

מזה שנים שלמערכת הירחון "הורים וילדים" מגיעים מכתבים של יולדות, רובם מלאים בבכי ובכעס של נשים שבמקום להיות מועצמות בתהליך הלידה חשות שעברו התעללות פיזית ונפשית. כעיתונאית בירחון כתבתי סידרת מאמרים על מצבן העגום של היולדות בישראל (ו-כן יש יוצאים מהכלל). סידרת המאמרים בשילוב עם סגירתו של בית החולים משגב לדך היו זרזים להתהוות גרעין חדש של פעילות תחת הכותרת "נשים קוראות ללדת למען חופש הבחירה בלידה" של קבוצת נשים איכפתיות חלקן מיילדות, אחרות מעורבות בשלבים שונים של הריון, לידה והורות או "סתם" אמהות, כולן היו שם כבר קודם בקריאות מחאה שהושמעו והשתתקו. הפעם החלטנו לא לוותר.

אמונתנו היא כי במדינה דמוקרטית יש לפתוח בפני נשים אפשרויות לבחירה בלידה, לכבד את בחירתן ולתמוך בה. כאשר אישה בוחרת ללדת בבית חולים מגיע לה יחס נפלא (ולא מדיניות של לידה קומפקטית המתקיימת בבתי חולים רבים ודורשת מהמיילדות להחיש את התהליך כך שהיולדת תיכנס מהר ככל האפשר לחדר לידה ותצא משם מהר ככל האפשר), כשמסתיים תהליך הלידה יש לאפשר לילד לשהות עם אימו (ולאפשר למי שרוצה שתינוקה יהיה בתינוקיה לבחור בכך) ולא להפך כפי שהדבר מתרחש במספר בתי חולים (ובאחרים בכלל אין לילד אפשרות להיות עם האם או רק באופן חלקי). הפרדת ילד מאימו היא תהליך שהאנתרופולוגים מוצאים בחברות של לוחמים. מטרת מנהג זה הוא לגדל ילדים שאינם בוטחים באיש, שחווים נטישה מיומם הראשון ועל כן דרוכים ונכונים למלחמה כדי להגן על חייהם.

לאישה מגיע יחס של איכפתיות ואהבה גם כשהיא צועקת בציריה וגם כאשר אינה יודעת איך להניק את תינוקה. היא זקוקה לכך שיראו בה האדם הנפלא שהיא ויעזרו לה להיות האם הנפלאה שהיא רוצה להיות. כדי לתת מענה לצרכים אלו הוקמו באירופה ובארצות הברית מרכזי לידה ובאירופה עולה מספרן של לידות הבית. נתונים מהעולם מראים שלידות בסיכון נמוך המתנהלות בבית או במרכזי לידה הן הלידות עם אחוז הסיבוכים הקטן ביותר. במקומות אלו יכול ללוות את הלידה כל אדם שהאישה רוצה בו, יש קשר מוקדם עם המיילדת ובדרך כלל גם אוטונומיה למיילדת היודעת כי עליה בעיקר להאמין בטבע ולצמצם למינימום ההכרחי את התערבותה. לאחר הלידה האישה עם תינוקה ובן הזוג (או בת הזוג) נשארים יחדיו בהרמוניה ואיש אינו מעביר אותם מחדר לחדר או מפריד ביניהם.

טענותינו מגובות במחקרים ובסטטיסטיקות וחלק ממטרתינו היא להביא מידע זה לאנשים רבים. הפצת המידע היא מטרה חשובה שכן יולדות רבות מגיעות לחדרי לידה עם פחד כה גדול שמועצם על ידי סחרחרת האימה בה שבויה המערכת ואינו עוזר ללידותיהן להיות יותר קלות. אני מבקשת להקריא ציטוט מאת דר' כריסטיאן נורתרופ מחברת הספר "גופה של אשה תבונתה של אשה", רופאה מוסמכת במיילדות ובגניקולוגיה, מייסדת המרכז "נשים לנשים" בירמות' מיין ,ארה"ב: "כגניקולוגית וכמתמחה במיילדות, למדתי שהתהליך הרגיל של צירים ושל לידה היה "אבחנה רק בדיעבד" והוא יכול להפוך באקראי לאסון, בכל רגע וללא אזהרה. כאשר רופאים עוברים סוג כזה של הכשרה מבלי לפקפק בה, הפחד והמתח שהרופא מביא עמו אל החדר שאישה יולדת בו עשויים להגביר את החרדה שלה ולגרום בגופה שינויים הורמונליים אשר עלולים לעורר סדרת אירועים פיזיולוגיים ואלו מובילים בסופו של דבר לשיעור גבוה של לידות משובשות ושל ניתוחים קיסריים. עבדתי עם נשים הרות במשך כשש שנים וראיתי כי בדרך כלל הלידה מתנהלת היטב. יחד עם זאת, אנחנו כחברה ממשיכים להתייחס אל התהליך הרגיל של הלידה בהיסטריה. החרדה העצומה מהלידה היא בחלקה תוצאה מטראומת הלידה הקיבוצית הלא פתורה שלנו –כמעט לכל אחד יש עניין לא פתור כלשהו הנוגע ללידתו, שאנו כחברה ממשיכים להשליך על נשים הרות. אחרי הכל, רוב בני דור הבייבי בום נולדו מסוממים ואחר כך ניטלו במהירות מאימהותיהם אל האורות הבוהקים ואל הסטריליות של חדר התינוקות." עד כאן הציטוט.

בחדר לידה נפגשות כולן ערביות, יהודיות, חרדיות, חילוניות ואחרות והלוואי שכל אותן נשים תקבלנה את היחס האופטימלי. החזון האישי שלי מדבר על תנועה שתעצים נשים באשר הן, תספק להן מידע ותיגע דרך נושא הלידה המשותף לכולנו גם באספקטים נוספים שקשורים בבריאות ובחינוך – אני מאמינה בדמוקרטיה ובחופש הבחירה ובודקת את אמונתי –ללא ספק יותר קל לשלוט בדיקטטורה - יותר קל לחשוב שאנחנו חכמים יותר ויודעים יותר טוב מאדם כזה או אחר מה טוב בשבילו. השאלה היא, האם אין זו התנשאות תרבותית (כולל טיעונים המצדיקים קישור בין מקום לידה למענק לידה כפעלול מתוחכים להבאת בדואיות או אתיופיות "בורות" לבתי חולים. "הבורות" הללו ילדו עם מיילדות טבעיות שצמחו מתוך קבוצתן ורבות מהן ממשיכות לעשות זאת, מגיעות עם התינוק בן השעה על הידיים לבית החולים ואומרות ש"זה קרה בדרך". האם תרמנו כך לאם ולתינוק? האין זו התנשאות?.

"נשים קוראות ללדת" יצאה אל העולם בקריאה להחזיר ללידה את כבוד האדם, לאפשר חופש בחירה ולהפוך את הלידות לחוויה מעצימה. הקריאה הופנתה גם (לא רק) לקובעי המדיניות ובהתאם אנו פועלות לשינוי חקיקה, להפרדה בין מענק הלידה למקום הלידה, למיסוד לידות הבית, להקמת מרכזי לידה ולשיפור התנאים והגישה הסיעודית בבתי החולים. אנחנו מאמינות כי מתן חופש בחירה בכל הנוגע למקום הלידה, המלווים בלידה, אופן הלידה ומערכת היחסים עם הילוד, מתוך אמון באישה, בשיקול דעתה ובגופה, יכולה לקדם לקיחת אחריות על החיים ואת הבריאות הנפשית והפיזית של האישה. אנחנו מאמינות שיש לכבד את החוק ולספק מידע מהימן באשר לזכותה של האישה ובאשר לטיפולים המוצעים לה ולתינוקה. את נייר העמדה שלנו תלינו במספר מקומות בחוץ ונשמח לשלוח אותו לכל המעוניין. יחד איתו אימצנו את המלצות אירגון הבריאות העולמי לתנאים המקדמים לידה ידידותית ליולדת ולילוד וגם את אלו נשלח בשימחה לכל המעוניין. תיקוותינו היא שהמלצות אלו יאומצו על ידי כל בתי החולים בישראל. כיום תומכים במהלכינו אירגוני נשים רבים כמו נעמת ששותפה איתנו למאבק לשינוי חוק ביטוח לאומי ואף סיפקה לנו תא קולי, שדולת הנשים, האגודה לקידום בריאות נשים בישראל, אם לאם ואנחנו מצפות להצטרפותם של אירגונים נוספים. כמו כן תומכים במהלכים אישי ציבור כמו חבר הכנסת אברהם הירשזון, חברת הכנסת תמר גוזנסקי, הגב' נדיה חילו האחראית על מעמד האישה מטעם השלטון המקומי, ועוד.

פגישתנו הראשונה התקיימה במערכת הירחון "הורים וילדים" שמזה שנים נושא על דיגלו העצמת נשים ועידודן בלקיחת אחריות על תהליך הלידה. הירחון נותן חסותו למפגש היום, ימשיך להיות בית לקבוצה, תנועה, עמותה ויתן חשיפה לפעילותיה. את המדבקות לרכב והפולדרים מספקת לנו חברת ג'ונסון את גו'נסון" ומיים נקבל ממי עדן ועל כך תודתנו נתונה.

לאחר תקופה אינטנסיבית של התארגנות ראשונית, הבנו שכדי להמשיך ולקדם את מטרותינו עלינו למסד את הפעילות ואנו מתייחסים למפגש זה כמפגש ייסוד העמותה. לאחר שיישמעו דבריהם של האנשים הנפלאים שידברו אחרי נאסף בחוץ לפי קבוצות נושא בהתאם לנכונותיכם לעזור ולתרום, יחד עם כיבוד קל נראה כיצד אנו ממשיכים במהלכים ומקדמים הפנינג גדול שיתרחש ככל הנראה בסתיו ופעולות נוספות. כל אחד מהדוברים יכול לספק תכנים ליום עיון שלם אך למענינו הדברים מובאים על קצה המזלג כרעיונות להפנינג ולהמשך הפעילות.
אני מודה לכל האנשים היקרים שעזרו לנו, במיוחד אני חייבת לציין את יהודית שפמן, פולינה שטרן-שלמה, רותי קרני הורוביץ, ענת אגמון, נרי ליפשיץ חומה, שיין ברגנר, ג'וייס בטלר, מינדי לוי, רני כשר, דפנה נויימן, את האחרים תפגשו כאן מעל הבמה. אשמח אם תמלאו את טופס ההרשמה ותמסרו אותו בכניסה, אם תדביקו את המדבקות ותפיצו את רעיונותינו.
לסיום קטע נוסף מספרה של דר' נורתרופ: "בחברות פרימיטיביות של ציידים מלקטים רווחי הזמן בין ההריונות הם שנתיים עד ארבע שנים ואת אלה קובעת ההנקה הבלתי מוגבלת, השומרת על רמות גבוהות של פרולקטין ופועלת כאמצעי מניעה טבעי. במהלך חייהן נשים בנות החברות הללו עשויות לקבל את הווסת שלהן עשרים פעמים בהשוואה לחמש מאות הוסתות שמקבלת האישה המערבית. בחברות אלה נוצרים תנאים התומכים באשה ההרה ובלידתה. הלידה הופכת לחגיגה של אירוע קהילתי. אינני מתכוונת לרמוז לכך שלידה היא תמיד תהליך נהדר ונטול סיכונים, גם בחברות שבהן נשים אוכלות היטיב וזוכות לתמיכה טובה, אבל אנחנו יכולים ללמוד הרבה משילוב התבונה הקיבוצית של הנשים בעמים ילידיים המכוונים לטבע עם הטכנולוגיה הרפואית של ימינו."


כל הזכויות שמורות ©	צרו קשר	שיווק באינטרנט	הריון ולידה	תקנון והצהרת פרטיות	קידום והקמת אתרים