www.leida.co.il   
 

תקשורת עם עוברים - תהיות נפוצות

 מאת: דר` קרלוס רוזנברג

אם עוברים מסוגלים לתקשר - למה זה לא קורה לכולם?

זה לא קורה כי קיימות מספר מגבלות המונעות את הקשר הזה.
המגבלה העיקרית היא תפישתית: אנחנו לא מאמינים שזה אפשרי. במצב הזה, אנחנו לא מאפשרים לזה לקרות. אנחנו לא מאמינים שלעוברים יש מזג משלהם, יכולת למידה, זיכרון ואף העדפות.
עוד מגבלה משמעותית הוא הרצון שלנו לדחות את הקשר הרגשי אתם עד שנדע בוודאות שאצלם "הכל תקין". זאת הדרך שלנו למנוע מעצמנו סבל במידה וההיריון יפול. ברור שהרוב המכריע של ההריונות מסתיימים טוב, אך הפחד מהאובדן קיים בכל זאת ומפריע לנו להתחבר.
מגבלות נוספות הן הצורך להשקיע זמן, כמו בכל קשר בין אנשים, וההכרח להיות קשובים הן תגובות של העובר והן, לפעמים, לפעילות מנטלית שלנו, כמו מחשבות וחלומות. כתוצאה מזה שהמח שלנו אינו מקבל את האפשרות של הקשר איתם, אנחנו שוללים מיד כל הבזק של קשר מצדם על ידי זה שמגדירים אותו כ "מקרי".

אחת הדרכים לעקוף את המגבלה העיקרית, דהיינו את התפישה שלנו, היא לשאול את עצמנו: אולי זה באמת אפשרי? ולהסכים להשאיר את הדלת הזו פתוחה: אולי זה אפשרי...  
הפתח הזה ייתן מקום לרצון להתנסות ובעקבות רצון זה, תגיע ההתנסות שתאפשר את החוויה והיא היא אשר אחריה תבוא האמונה.
מתי מקבל התינוק את ייחודיותו?
כל תינוק הוא אחר. ייחודיותו של כל תינוק מאובחנת על ידי הוריו ובעיקר ע"י אמו, מיום היוולדו. אין הכוונה להערות ה"אובייקטיביות" של כל אמא, כגון "הילד שלי הוא מיוחד..." אלא על אבחנות דקות של אמא ואבא מודעים, אשר קולטים מוקדם מאוד תכונות אופי ורצונות.
האם תינוק הופך לייחודי מייד אחרי שהוא נולד, או שהוא נולד שונה מתינוקות אחרים? ברור שהחומר הגנטי הוא שונה, אבל ההבדלים הללו באים לידי ביטוי גם בחיים התוך רחמיים. אירועים שהעובר חווה ברחם, נחרטים בזיכרונו ומשפיעים עליו בחייו אחרי הלידה.חשוב לציין כי במילה זיכרון אין הכוונה לזיכרון מודע, אלא לזיכרון לא מודע. כלומר, באיזושהי דרך, אירועים שהעובר חווה ברחם נחרטים בגופו ובנפשו ויש להם יכולת להשפיע עליו בחיים שלאחר לידתו.
רשימת האנשים אשר עונים כן רבתי לשאלת יכולות העוברים היא ארוכה מאוד.
ביניהם נמנים Oto Rank , תלמידו ויד ימינו של פרויד, אשר תפישתו פורסמה בספר “The trauma of birth” . באותה התקופה, פסיכואנליטיקן אחר ושמו Nandon Fodor  תמך באותם הרעיונות. בתקופה מעט יותר מאוחרת שלושה מטפלים בתחום בריאות הנפש: Stanislav Grof, Frank Lake, Athanasios Kafkalides , אשר לא הכירו אחד את השני, וחיו בארצות שונות (יוון, צ'כיה וארה"ב), עבדו עם LSD  (שהיה חוקי בזמנו) והגיעו לאותן המסקנות.
מסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת, נוסדו שני ירחונים בינלאומיים המשתייכים לאגודות מולטי-דיסציפלינריות העוסקות בפסיכולוגיה פרה-נטלית (טרום-לידתית), האחת בארה"ב והשנייה במזרח אירופה. לקבוצות הללו משתייכים תומכים נוספים לרעיון המרכזי בדבר יכולות העוברים:
 Thomas Verny, David Chamberlain, Ludwig Janus, Fedor Freybergh, Gregory Berkman, Wendy McCarty ובצרפת, כמובן, Frans Veldman אבי ההפטונומיה.
חמשת החושים קיימים אצל העובר. נושא זה נחקר רבות. חוש המישוש מתחיל בשבוע  8 בפנים, ונגמר בשבוע 32 בגב, חוש השמיעה מתחיל בשבוע 16 (Shahidullah, 1992) חוש הטעם וחוש הריח מתפתחים החל משבוע 15 (Schaal, 1995) . אמנם חוש הראיה מתפתח לאורך ההריון ומסתיים בשבוע 32 , אך עוברים יכולים "לראות" מחטים בזמן דיקור מי שפיר ולתקוף אותן או לברוח מהן .(Birnholtz, Faria 1978) עוברים מסוגלים אף להרגיש כאב משבוע 20 (Smith R, 2000)
נושא הזיכרון נחקר אף הוא על ידי חוקרים שונים ובתקופות שונות. הזיכרון נחקר בעזרת שלושה תהליכי למידה שונים: התניה, הסתגלות וחשיפה. כל החוקרים הגיעו לאותה המסקנה: לעובר יש זיכרון ויש יכולת למידה. הוכח קיומו של הזיכרון אפילו בשבוע 24 ((Leader 1991, Hepper 1992.
השפה בה מתקשרים עם עוברים מתבססת על התנועות שלהם, המחשבות שלנו, החלומות שלנו, המגע שלנו ועוד.
תנועות העוברים הם מאגר מידע עצום עליהם. אנחנו רגילים לומר "העובר זז", כאילו כל התנועות זהות. נושא תנועות עובר הוא נושא מורכב ועשיר. הרבגוניות של התנועות היא מדהימה: תנועה יכולה להיות ארוכה בזמן ובשטח המגע, או קצרה בזמן ונקודתית, חוזרת על עצמה, ממוקמת בו זמנית במספר מקומות על בטן האמא, שונה בשעות שונות של היום, קשורה לאוכל: לפני ואחרי אכילה, או אחרי מאכלים מסוימים, בזמן פעילות גופנית של האמא, או אחריה. יש תנועות מאוד "משונות" כמו ריקוד שכוללות סיבוב ונגיעה במקומות שונים בו-זמנית וברצף. תנועות מופיעות כתוצאה משמיעת מוזיקה בכלל או בזמן השמעת שיר מסוים אחד. לפעמים התנועה מופיעה לאחר הזמנה מחשבתית של האמא. לפעמים לאחר שהאמא מניחה את היד על הבטן בא המגע של העובר.
עובדה מוכרת ושכיחה היא היכולת של עוברים לזהות ידיים שמונחות על בטן אמם. ידוע כי עוברים מסוימים באים ומתנועעים לקראת ידיים מסוימות ו"משתתקים" לקראת ידיים אחרות. על מנת לנהוג כך, לעוברים דרושה יכולת אבחנה בין מגעים שונים וגם העדפה לחלק מהם.
לתחושות של האמא באשר לפשר התנועה יש חשיבות בהבנת התינוק שהיא נושאת בבטן: לפעמים התנועה מעוררת אצלה תחושה של עדינות, לפעמים תחושה על גבול האלימות, או בקשה לאוכל או לשינוי תנוחה. תחושות אלה מלמדות על העובר ועל אמהות להיות ערות אליהן. מדהים עד כמה הורים יכולים לדעת על העוברים שלהם בטרם היוולדם. תכונות אופי אלה לרוב מתאמתות אחרי הלידה.

*דר' קרלוס רוזנברג הוא רופא נשים מיילד, הילר, מוסמך בליווי הפטונומי של זוגות בהריון ומייסד 'הרחם' – מרכז לליווי משפחות בהריון בגישה הוליסטית www.harechem.com
מידע נוסף על הפטונומיה ניתן למצוא באתר הבית    www.haptonomy.org
לממאמר בנושא הפטונומיה – מדע הרגשות ותקשורת עם עוברים

לפורום הפטונומיה ותקשורת עם עוברים עם דר' קרלוס רוזנברג