התחלתי שליש האחרון וליבי מלא בחששות. אני זוכרת עוד איך זה היה להפוך להיות אמה בפעם הראשונה. האהבה אין סופית לילדונת שלי לא הקלה על קושי.כך אני זוכרת את התקופה הראשונה אושר וקושי.כיף לא נורמלי מרק להביט בפרצוף המתוק, והסתכלות על השעון, מתי בעלי כבר יגיע ואני אוכל לאכול/ללכת לשרותים/לשכב בשקט וכו'. אני גם זוכרת בכי קורע לב שלי, שבוע אחרי הלידה (ביום ההולדת שלי) בגלל שהבנתי שחי נגמרו ומעכשיו אני רק אטפל בילדים. ואושר.. מה מצפה לי עכשיו? כמובן אין דילמות טכניות כמו מקודם.(מיטה, מנשא,חיסונים ,הנקה זה כבר ברור) אך יש לי ילדה בבית . איך זה יהי ביחד? איך להתכונן? למה להתכונן? האם אפשרי להקל?
|
תוכן ההודעה:
|