|
28/11/2002 9:6
|
זהר
|
מאת:
|
האם "עולל" מלשון "עול" או "מתעלל"...? הצילו !
|
כותרת:
|
בוקר טוב לכולן (אף כי בוקר חרא לי), מקבץ ממחשבות הלילה שהיה - יש מצב להחזיר את החבילה המצווחת (באדיבות ריש...) למישהו ? תמורת כסף אולי ? הרבה כסף ? אולי בכל זאת ניתן סימילאק ? אולי נסדר לו חדר משלו ושיעוף מכאן כבר ? אולי נבדוק את רמת הפרולקטין של בעלי, אפרופו הידיעה שהביאה אתמול פולינה ? למה בזמן שהוא טוחן לי את הציצי הוא צריך בידו הפנויה לחבוט בצד המובטל ובעזרת הרגליים לבעוט לי בכל מה שהוא מצליח להגיע אליו ? אולי אני אפסיק עם ההרגל הדבילי הזה ללכת לישון, וככה אני לא אצטרך להתעורר ? אלוהים, אם אתה חושב שלישון פעם בשבוע זה מספיק, אז למה סידרת את הקטע הזה עם הלילה והיום וכל הבאסה הזאת ?
ואני מבטיחה ששום דבר מזה לא היה נשמע מצחיק בלילה.
וההבדל בין המינים - בכלל קטע משובח - האשה, להלן אני, בנקודת שבירה, מסננת לבעלה - "תחליף איתי מקום, הוא לא רעב ואני חייבת לישון !" הבעל, להלן ניצן, זוחל לצד הקרוב לזירת הפשע, בעוד המפגע הקטן מבצע אסקלציה של העשיה הטרוריסטית. הבעל תוהה בקול רם - "מה את רוצה שאני אעשה ?" האשה נוהמת - "לא יודעת !" (שזה כמובן במילים אחרות - "קח אותו ותרדים אותו, לא איכפת לי איך אבל מחוץ לחדר שאני ישנה בו, גוד דאם איט !" - מה לא ברור כאן ?!) - הבעל מצידו כמובן מבין את מילותיי כפשוטן, ומנסה להירדם בעוד האסקלציה מתפוצצת לו בפרצוף. אני מקבלת אסקלציה משלי לקריזה הלילית ושואגת לכיוון הטיפוס המעצבן המכונה "גבר" שלצידי - "תרדים אותו, החוצה !" הוא בהלם - "אבל אמרת שאת לא יודעת !!!" אני - "טוב התכוונתי שתעופו מכאן שניכם !" הוא - "לא הבנתי את זה. אמרת שאת לא יודעת !!!" (מה ההיצמדות הזו לעובדות ?! ותפסיק לצטט אותי !!!) בבוקר, בעלי להלן "הצדיק" מודיע לי - "את חייבת שעון ליד המיטה !" אני תמהה - "למה מה זה יעזור לי שאני אדע שאני מתעוררת בפעם החמישית בשעתיים ?!" אז הצדיק אומר - "ככה אם את יודעת שלפני חצי שעה הוא ינק, אז אני אקום להרדים אותו, בלי לעבור בציצי קודם !" נו מה אני אגיד לכם.
וכמובן, בעבודה ובכלל בחיים האמיתיים שמחוץ לפורום, אני מוקפת בנותנות סימילאק שישנות לילה שלם מגיל חודש. ברור. ואני ? אני שוכבת מובסת בהתעוררות המי יודע כמה ונותנת את המוציצי, ומקללת את כל מי שאיתרע מזלו לעבור לי בראש ואפילו במקרה.
ואתן נשים יקרות וחכמות, הבטנה מעבר למילותיי מחזיקות הפאסון ועוצו לי עצה - מה לא עשיתי ? איפה טעיתי ? ולמה עכשיו ? ואם מישהי תזכיר לי עכשיו את חוק הגאות והשפל אני מזהירה למפרע שאני עובדת בקומה ה - 19 של בניין שיש בו חלונות. כנ"ל לגבי ה"זה לא לנצח" שלי - אני מעבר לזה כרגע...
תודה לכל מי שהגיעה עד כאן, וסליחה מכל מי שמתגעגעת עכשיו לתינוק המתוק שלה - סירחאן השאהיד הטרחן מטפל בדודה אפרת כרגע ולי נשאר הבוטנים של החיים, אתן יודעות - לעבוד משרה מלאה, לשאוב שלושה בקבוקים תוך כדי, סתם, שטויות קטנות כאלו... מה לעשות אני בחורה קטנונית.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|