|
4/12/2002 9:29
|
שרון10
|
מאת:
|
סיפור הלידה וחויית ההורות לאחר חודש וחצי
|
כותרת:
|
בתי אור נולדה ב- 23.10.2002 בשעה 2:35 ורק עכשיו התפנתי לכתוב לכם את סיפור הלידה (אני אומנם לא לגמרה פנויה כי אני מחזיקה את אור ביד שמאל אבל ממש לא מתלוננת כי היא מלאך מפונק שכיף לפנק).
יחוס משפחתי אני גיסתה של מעייו אמא של ליב המתוקהץ
סיפורי מתחיל בלילה שבין יום ראשון לשני הרגשתי נורא כאילו יש לי שפעת כאב לי הגרון וגם פעילות מעיים ערהץ
ביום שני גירדתי את עצמי מהמיטה והלכתי לעבודה כרגיל. זה היה יום העבודה הקשה ביותר. הרגשתי נורא אך היה לי ברור שיש לסיים את החפיפה כי הלידה קרבה ולכן אני והמחליפה שלי נשארנו עד מאוחר.
בהגיעי הביתה הבנתי שיש לי חום ומיד הודעתי במקום עבודתי כי אני לא יבוא למחרת והלכתי לישון. ביום שלישי בבוקר כשקמתי שמתי לב כי הפקק הרירי ירד והודעתי לבעלי כי הלידה קרבה ובאה ושאליו להיות זמין כל הזמן בטלפון. משום מה במהלך היום היה לי דחף בלתי נשלט לשטוף את הבית אך בהמלצת אמא היקרה לא עשיתי זאת. בצוהורי היום בשעה שקמתי ממנוחת הצוהרים הרגשתי זרם של מים (ירידת מים) אך לא רציתי להאמין שמדובר בדבר האמיתי. התקשרתי למעיין החמודה שאמרה לי שזה זה וכדי לי לגשת לבית החולים. מייד התקשרתי לבעלי היקר שלמזלי כבר היה בדרכו מהעבודה הביתה, ולאחותי שגרה בישוב שלי לבקש את תמיכתה. אחותי לא היתה בבית אז גיסי החמוד בא לעזור לי להתארגן. זרקתי את כל מה שהכנתי לחדר הלידה לתוך לתיק ונכנסתי להתקלח. בעלי הגיעה למזלי מהר מאוד (ולא נתקע בפקקים בדרך).
נסענו לבית החולים וכל הזמן זרימת המיים התגברה. כשנבדקנו עוד לא הרגשתי את הצירים אך על פי המוניטור כבר היו לי צירם ופתיחה. כמו שיצאנו מחדר הבדיקות תדירות הצירם הלכה וגדלה והם בהחלט היו מורגשים. לא הכניסו אותי לחדר לידה כי עוד לא היה חדר פנוי אז ישבתי בפרוזדור וכל רגע נעמדתי בגלל הצירים. בסופו של דבר התיאשתי ונשכבתי על אלונקה מול פינת האחיות.
כשנכנסנו סוף כול סוף לחדר הלידה לקח עוד מעט זמן לתת לי אפידורל כי הם איבדו את בדיקות הדם שלי אך מרגע מתן האפידור (פתיחה של 5 אצבעות חיי השתנו) היתה לי מילדת מקסימה ממש מלאך שבגלל השפעת האפידורל היתה צריכה להודיע לי מתי יש לי צירי לחץ. הלידה התקדמה מהר מאוד ובמהלכה אף נגעתי בראשה המתוק של אור. לא חשתי בכאב בכלל אך היתי מאוד מודעת למה שקורה שם למטה. ילדתי הגיחה לאויר העולם ויש הונחה על ביטני. איזה יפיפיה פרצתי בצחוק ובכי של התרגשות וליטפתי את המלאכית הקטנה ומה היא עשתה מהתרגשות?? קקי וזה היה מאוד מאוד מצחיק.
עכשיו אנחנו בבית כבר התרגלנו אחת לשניה וכיף לנו מאוד. ההנקה בסדר גמור. לא לדאוג בנות לוקח חודש עד שהאם והתינוק לומדים את התכניקה. אור משגעת ומאוד מתפנקת היא עירנית מאוד וכבר ממש מחייכת אלי. תענוג מומלץ.
בנות לא לפחד מהלידה זאת חוייה מדהימה. ולא להתיאש מהנקה כי בסוף מסתדרים. דבר נוסף התינוק נותן את הכוח לכל יום חדש שנולד ללא צורך בשעות שינה. כך שלכל מי שבהריון אין שום סיבה לפחד יהיה כיף.
ולסיום נשיקות למעיין וליב החמודות
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
