|
10/12/2002 1:38
|
דנדוש
|
מאת:
|
הגיגי חודש תשיעי של הריון לא מתוכנן
|
כותרת:
|
נכנסתי השבוע לחודש תשיעי. מכיוון שזהו הריון שני צפוף אחרי הלידה של רועי לפני שנה - כמה משונה שאני עדיין בהדחקה לגבי ההריון הזה בכלל. כמעט כל בוקר אני מתעוררת ומופתעת שיש לי בטן ואני בהריון. בחלומותיי אני אותה בימבו רזה מידה 24 נודפת נשיות שהייתי לפני ההריון עם רועי. כבר שנתיים שאני בהריון מתמשך ומתיחסת לגופי כאל כלי קיבול פונקציונלי -וכך הגעתי למצב העגום כיום בו יש לי זוג ג'ינס אחד של הריון ושלושה סוודרים של הריון בארון וזהו. פאתטי. את כל בגדיי מלפני ההריונות מידה 24 פשוט חילקתי ופיזרתי. וכך בחלומותיי אני רזה ובבוקר מסתכלת על בטני הענקית ולא מחברת את זה אליי. בניגוד להריון הקודם שבו החודש התשיעי היה ארוך ומותח, הפעם אנחנו פשוט לא מתיחסים להריון הזה, לא קנינו כלום, לא הכנו כלום, ואני חוששת שברמה המעשית אנחנו שנינו בהדחקה. יש לי רגעים עצובים מאוד בהם אני מחבקת את רועי חזק ואומרת לעצמי בלב: זהו, אתה הנסיך שלי רק לעוד חודש. יש לי רק עוד חודש להיות כולי רק שלך ותחושה שהזמן שלי איתו הולך ואוזל כי אני כל כך נהנית להיות אמא יחידה שלו לנסיך המקסים שלי. וזה מאוד מעציב אותי. ואני בוכה.
ככל שהתאריך מתקרב אני חוששת מהלידה מאוד ומכאבי הצירים. בקיצור לא בא לי על הלידה הזאת ועל ההריון הזה ואני מפחדת שיהיה לי קשה עם הילדה החדשה ושיהיה לי כעס סמוי עליה על כך שבאה לעולם בהפתעה, בדחיפות כזאת, בזמן הכי לא נכון מבחינתי כאמא טרייה , ובזמן הכי לא נכון בקריירה שלי.
חוץ מזה שרועי הוא כזה ילד מקסים, נוח, ועצמאי שאנ חוששת שאם היא תהיה ילדה פחות נוחה ובעיתית יותר מרועי זה יגביר את הכעס שלי עליה.
אמהות חסרות מנוח וחסרות אחריות עם הפרשים קטנים: עודדו אותי!!
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
