פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

15/12/2002 14:19 בייב מאת: הכל כ"כ השתנה... (או דיכאון אחרי לידה פרק שלישי...) כותרת: עברה כבר שנה וחודשיים מאז הלידה... וכל כך הרבה נשאר... כל יום אני מחכה לרגע בו אתעורר וארגיש - זהו הדיכאון חלף.. עכשיו את "אמא נורמלית" הכל בסדר.. זה כל-כך לא קורה... אנשים מבחוץ כל-כך לא יודעים, כל-כך לא רואים.. אולי רק מי שמכיר אותי ממש באמת.. אני לא מסתירה את זה מאף אחד. מדברים איתי על אמהות ואני מספרת בעיקר על הקשיים.. לוקחת נשימה עמוקה ומספרת על החרדות.. על הקושי העצום... על איבוד העצמי... תגובות ממוצעות הן :"מה חשבת, שאמהות זה קל..?" לא , לא חשבתי שזה קל, אבל גם לא חשבתי שאאבד כמעט לגמרי את עצמי.. כ"כ נמאס לי משיחות החולין של מה שלום הילד? מה הוא כבר עושה? נו, זה כיף להיות אמא? זה הגיל הכי מתוק.... מרגישה כ"כ מנותקת מכל הקטע הזה ובורחת לקרקע שיותר מוכרת לי - מעדיפה לברוח למציאות שהכרתי בעבר של חברים וכו' ואז באים רגשות האשמה הנוראיים - סתיו מרגיש בחסרוני.. מרגיש שאני פה פיזית אבל לא ממש איתו... ילד שתמיד היה כ"כ שקט וחביב מתחיל להיות "נודניקון קטן" לא נותן לי לעשות כלום שלא קשור אליו. והוא צודק ממש ממש צודק. אמא שלו שמה אותו במשפחתון עד לשעה 16:00 כל יום (למרות שהבטחתי לעצמי שאקח אותו ב14:00 כשאני מסיימת את העבודה שלי...), אז כשהוא מגיע הביתה הוא רוצה אותי רק לעצמו ולא על המחשב, או קוראת משהו.. ואני כ"כ לא יכולה לתת לו את זה... חשבתי שאני אקדיש לו המון זמן.. אשחק איתו.. אקריא לו סיפורים.. במקום זה אני שקועה בעצמי.. מצאתי את עצמי מקנאה במטופלת שלי שסובלת מדיכאון (אני עובדת במרכז שיקום פסיכיאטרי) היא בת 24 רווקה, סיפרה לי שאחרי הצהריים היא מסתגרת בחדר שלה, סוגרת את התריסים ולא רוצה לשמוע מהעולם.. בורחת לשינה... חשבתי :מה איתי? למה לי אין את האפשרות לברוח או להתמוטט?? אני חייבת להיות אמא, להיות אישה לבעלי, להיות מרפאה בעיסוק מתפקדת היטב בעבודה.. אין לי לאן לברוח.. גם אם אנסה לישון אז אשמע את סתיו ברקע וזאת לא תהיה בריחה. גם כל ניסיון שלי לבריחה מתגלה כממש לא מוצלח. גם אם אני יוצאת לבלות בלעדיו רק עם הבעל כשאני חוזרת הביתה אני מרגישה גרוע יותר... כל כך לא תיארתי לעצמי שאין לי כוחות.. כל החיים הייתי החזקה : חזקה במשפחה שלי, עושה "טיפול זוגי" להורים שלי.. עוזרת לאחותי במשברים שלה.. עוזרת לחברים לצאת ממצבים קשים.. הצלע החזקה בזוגיות שלי עם בעלי, ופתאום כלום, כל החוזק נעלם.. אין לי כוח וחשק לנקות את הבית, לדאוג לסידורים.. ובעלי גם כבר מתמוטט גם לו קשה נורא.. הוא כ"כ אוהב ומנסה לעזור אבל גם מאגר הכוחות שלו מתחיל להגמר.. פניתי לבוסית שלי בעבודה (מנהלת המרכז לבריאות הנפש בעיר שלנו) יצאת מהארון וסיפרתי לה את האמת. השבוע אני נפגשת עם פסיכולוגית בעקבות זה.. הבעיה שאני כ"כ סקפטית, כי כ"כ ניתחתי את עצמי ואת המצב שלי מיליון פעם וכבר נפגשתי עם פסיכולוגיות השנה ואפילו ניסיתי טיפול תרופתי שלא עזר (ניסתי 2 סוגי תרופות אנטי דיכאוניות והגעתי למסקנה שזה לא משהו פיזי אלא משהו הרבה יותר ממשי..) ברחתי מהפורום מתוך מצוקה ואני חוזרת מתוך מצוקה גדולה עוד יותר... שרית תוכן ההודעה: תגובות נוספות 15/12/2002  14:32 בייב יקרה ואהובה, - תמי 15/12/2002  14:34 שרית יקרה שלי, - יעל.ש. 15/12/2002  14:36 לשרית יקרה מאוד, - אורלי_ו 15/12/2002  15:18 בייבוש מתוקה כל כך הזדהתי עם כל מילה - Adi 15/12/2002  15:25 ועוד דבר בעניין טיפול - ורד 15/12/2002  15:26 בייב יקרה - מרינה של נועה 15/12/2002  15:32 בייב יקרה - אמא של רואי ולירי 15/12/2002  15:39 שרית יקרה, - נירה 15/12/2002  15:53 בייב יקרה - מירי2 15/12/2002  15:59 לכולן - רונית פ. 15/12/2002  16:13 בייב יקרה, - כלבובה 15/12/2002  16:15 בייב יקרה - דיאנה אידלמן-קרת/בראשית 15/12/2002  16:56 שרית יקרה - osnatsh@gan.org.il 15/12/2002  16:57 ההודעות שלך תמיד מוציאות אותי מאיפוס... ההודעה למעלה היא ממני (ל"ת) - אסנת ש. 15/12/2002  17:1 או ביבי, בייבי.... - נועה ברקת 15/12/2002  17:29 אולי עכשיו אחרי .... - אופירה 15/12/2002  17:34 לשרית היקרה! - רוקסאן 15/12/2002  17:40 לבייב - עתליה 15/12/2002  18:53 בייב יקרה - שרי 15/12/2002  19:40 שרית יקרה - נורית של ניצן 15/12/2002  20:40 בייב יקרה - זהר 15/12/2002  21:8 וואו......... - בייב 15/12/2002  21:10 לאורלי ו. - בייב 15/12/2002  23:21 לבייב האמיצה, - ענבל ל 15/12/2002  23:44 בייב-החלטתי שאחרי ההודעה האופטימית והנפלאה שלך אני לא קוראת יותר הודעות הערב והולכת לישון איתה במחשבתי.. לילה טוב.. (ל"ת) - שרי 16/12/2002  0:17 בייב יקרה, - טובה קראוזה 16/12/2002  0:27 בייב מקסימה, עכשיו אני מבינה למה נעלמת - RON 16/12/2002  1:22 בייב יקרה, ברוכה השבה (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ 16/12/2002  9:45 בייב יקרה - איריס גוב 16/12/2002  10:5 נאמר כבר הכל - אבאטר 17/12/2002  1:8 בייב, סליחה על הדליחות של אתמול, ולא שעכשיו יש משהו כבד-משקל בדבריי - רותי קרני הורוביץ 17/12/2002  18:12 לרותי... - בייב 19/12/2002  8:31 בייב יקרה, קיבלת את המייל שלי? (ל"ת) - אסנת ש. 20/12/2002  1:10 אוקיי יקרה, יריה באפילה. סליחה. (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש