אני כל כך הייתי בטוחה שאני בהריון. המחזור שלי אחר והשדיים שלי התפוצצו והרגשתי בהריון. הרגשתי את ההילה הזו שסבבה אותי והגנה עלי מכל העצב שיש סביבי עכשיו בחיים. הרגשתי שאני יכולה להתמודד עם הכל. וגם נרגעתי מזה שהפוריות שלי עוד פועלת בגיל 38. אפילו עשיתי בדיקת הריון רק כדי לקבל אישור סופי. וגם כשהופיע קו אחד בלבד לא חשדתי. יום אחד אחרי האחור הוא לא מאפיין.
ואז פתאום הופיעה הטיפה הורודה המעצבנת הזו.
אני מרגישה שהעולם חרב.
ואני מנסה לא להפוך את כל החיים לרעים בגלל זה. להסתכל על התנוקת המקסימה שלנו ולראות איזה ברי מזל אנחנו. ולהגיד לעצמי שאני עוד אלד ושאין מה לדאוג אבל יש לי חור ענק ענק בלב ואני מסוגלת לבכות כל רגע.
למה כל דבר בחיים שלי הולך קשה. למה אני מנסה כבר כל כך הרבה חודשים וזה לא הולך. גם עם התנוקת הראשונה שלנו ניסינו יותר משנה.
יש לי חברה שהם ניסו פעם אחת והם בהריון. ואני עוברת איתה את כל ההתחלה ואני מקנאה. למרות שאני לא רוצה לקנא. אני מנסה לנשום הרבה כשאני לידה. להרפות. לא להתכווץ עם הכאב שלי. להנות איתה מההרגשות המדהימות של הריון ראשון יחד איתה. אבל קשה לי מאוד.
הלוואי שמישהו היה יכול להבטיח לי שאני פוריה ושאני בטוח אכנס להריון. אז הייתי נרגעת.
|
תוכן ההודעה:
|
