פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

10/4/2003 15:16 tul מאת: סיפור לידתה של עומר כותרת: במהלך ההריון שלי קראתי את כל סיפורי הלידה באתר, מה שעזר לי מאוד להתכונן רגשית לחוויה, לפיכך אני רוצה להוסיף משלי לכל ההריוניות שמוצאות את השיטה הזו כמכינה. סיפור הלידה צריך להתחיל בהקדמה על ההריון. מאוד לא צפוי, נפגשנו רק חודשיים קודם, מאוד מאוהבים אומנם אבל בכל זאת... הוא התנגד מאוד להשאיר את ההריון (אפשר להבין, הא?), אני התקשתי לוותר עליו. בסופו של עניין ההריון נשאר, בניגוד לרצונו, וגם קצת בניגוד לרצוני. ההריון היה קשה מבחינה רגשית. הבטן כל הזמן היתה בינינו. הרבה ניכור, מעט אינטימיות, מיד כשהיה מאוחר מדי להפיל-התחרטתי. ובכל זאת היה לי דחף להשאר בשליטה, (דחף נפוץ אצלי), לנסות לעשות כמו שמתאים לי. באתר הזה נפגשתי עם הרעיון של ללדת בבית ומיד הרגשתי שזה מתאים לי. אחרי הכל אני ידועה ברתיעתי מרופאים (בלשון המעטה) ופחד ממש מבתי חולים. והיה לי הבטחון שהכל יהיה בסדר, ואני גרה שלוש דקות מהדסה עין כרם ואני אוהבת כל כך את הטריטוריה שלי ו... יצרתי קשר עם גו'יס, שמילדת בבית. מיד הרגשתי שאנחנו אותו ראש. סמכתי עליה מאוד, אהבתי את האנרגיה שלה וההשקפות שלה. מעקב ההריון שלה היה חשוב לי מאוד מבחינה רגשית ומעשית, קיבלתי המון עיצות טובות ומידע חשוב. בן זוגי התנגד מאוד לרעיון ולא הבין מאיפה אני באה בכלל. זה הסב לי המון כאב, הנתק החריף הזה בתקשורת, לא היה שותף בשום דרך בהריון ונראה היה שלא יהיה שותף ללידה. ובכל זאת לא יכולתי לוותר. זה היה ממש בנפשי. גם אמא שלי עשתה לי את המוות, וזה סיפור ארוך בפני עצמו, רק אמליץ לכל מי שמתכננת לידת בית לספר רק למי שידוע מראש שיכול להתמודד עם המידע הזה (מה כל כך קשה להתמודד פה אני לא מבינה אבל נו). זה טיפ שלא ניצלתי ומאוד חבל. בלידה היו צפויים מלבדי ומלבד בן זוגי גם חברתי היקרה ואהובתי ענת, מיילדת נוספת שרוצה ליילד בבית-טיה הנעימה, ודנית, נדמה לי שהיא משתתפת בפורום הזה (אז אם זו את ואת קוראת במקרה-קבלי נשיקה חמה), שרוצה להיות דולה. הרגשתי בטוחה ומוקפת בנוכחות נשית. הצירים באו והלכו הרבה במהלך החודש התשיעי עד שיום אחד הם באו ונשארו. אחרי כמה שעות של צירים סדירים כל חמש דקות ג'ויס החליטה להגיע והזעיקה את שאר הבנות. היה נעים לי שכולן הגיעו, אווירה טובה בבית ולמרבה ההפתעה אפילו הוא בחר להשאר ואפילו במצב רוח טוב, התנחל על המחשב ותקלט לנו מוזיקה טובה. הצירים הפתיעו אותי בעוצמתם. למרות כל ההתכוננות, למרות שהבנתי שמדובר בכאב שלא ניתן לדמיין כמוהו, בכל זאת, מה זה צריך להיות הכאב הזה?! וכמה זמן זה עלול להמשך? ניסיתי להזכיר לעצמי שעוד מעט תהיה לי תינוקת (שעם קיומה כבר השלמתי במהלך החודש התשיעי)-לא עזר. מה שכן עזר היתה האווירה הנעימה בבית, נראה היה שכולם מסביב במצב רוח טוב וחגיגי, ובעיקר ענת, שנוכחותה מילאה אותי באהבה ובטחון כמו ילדה קטנה בזרועות אימה. מאוד הפתיע אותי גם למצוא את עצמי לא יודעת. אני שיודעת כל רגע מה מתאים לי, שאוהבת להיות תמיד בשליטה, לא ידעתי אף רגע מה אני רוצה. לשכב, לעמוד, להתלבש, להתפשט, להתקלח, לשתות, לאכול-לא יודעת. מה שתחליטו אני אנסה. ממש מוזר. אבל הייתי תמיד במצב רוח טוב ומשועשע, למרות שתי ההפתעות הללו. מאוד מוקדם (או שכך נדמה לי) התחיל דחף עז ללחוץ. ואסור. אין פתיחה מלאה ואפילו לא קרוב לזה. כל כך קשה לא להתמסר לדחף הזה-לא יאומן. כל מה שהולך מסביב אני קולטת במטושטש. מדי פעם אני תוהה מה בעצם הם עושים כולם, על מה הם מדברים ואיך עובר להם הזמן. לי, למרבה הפלא, הזמן טס, למרות הכאב הבולע הזה והדחף העז ללחוץ. אחרי כמה שעות (אולי שש או שבע?) ונסיגה משבע אצבעות לחמש פתאום אני כן יודעת משהו- אפידורל. אני רוצה אפידורל. עוברת לי מחשבה טיפשית על האכזבה של כל הנוגעות בדבר אבל מהר מוותרת על התחשבנות דבילית כזו ומכריזה-בואו נרד לבית החולים. מהרגע שמתברר לי מה אני רוצה אני מאוד נחושה ומזרזת את כולם בחוסר סבלנות מפתיע. תוך כמה דקות אנחנו בחדר לידה וגם שם אני מוצאת את עצמי למרבה השעשוע חסרת סבלנות וממש נודניקית. איפה המרדים, נו, מה עם המרדים, תלכו לקרוא למרדים. קיבלו אותנו יפה, נתנו לכל הפמלייה הנחמדה שלי להכנס לחדר לידה ואחרי איזה זמן גם האפידורל מגיע. ומיד הכל יותר קל. עכשיו נותר להתמודד רק עם הדחף ללחוץ, לפחות כאב אין. פתאום אני ערה לגמרי לכולם, משתתפת בשיחה ונהנית מחברת כולם. צוות בית החולים מגלה נוכחות מינימלית (אחרי הכל הבאתי איתי שתי מיילדות) והאווירה להפתעתי נעימה לי. חולפות עוד ארבע שעות בערך, עד שמבשרים לי שהפתיחה מלאה וכאן אני מרגישה שחרור נפלא-אפשר סוף סוף ללחוץ-ואני לוחצת. מרגישה אותה יורדת מרגישה את הראש יוצא, אחר כך הגוף, סך הכל ארבע לחיצות והיא בחוץ. מה יש לומר-חויה שלא מהעולם הזה. אחרי כל הכאב לחוות דבר כזה. והיא כ"כ חמודה! לא יאומן! לגמרי שונה ממה שדימינתי לי ואני פורצת בצחוק. לא נקרעתי, לא חתכו, הכל אודות לאפינו המופלא. בחדר הלידה הרגשתי טוב להפתעתי. חוויה פחות נעימה ציפתה לי במחלקה ובעיקר בתינוקיה. התוכנית היתה להתאושש, להתקלח, לראות רופא ילודים ורופא נשים ולהסתלק משם. נתתי להם לקחת אותה לתינוקיה להשגחה אחרי שראיתי שהיא ישנה בשלווה. הלכתי לעמוד לידה. ביקשתי שלא ירחצו אותה ולא יזריקו לה כלום. היו שם רופא ואחות שפצחו בצעקות ממש (בעיקר האחות), בסגנון "מה את חושבת שנזיק לתינוקת?" אני ניסיתי להיות מאוד רכה ומפוייסת, להבהיר שברור לי שהם רוצים בטובתה פשוט יש לי השקפות קצת אחרות... כשנגמר לה מה לצעוק היא קלטה אותי מסתכלת על התינוק הסמוך לשלי וצעקה "מה את מסתכלת, אסור לך להסתכל-זה פוגע בפרטיות"... וחתמה את דבריה ב"אני לא מטפלת בתינוקת לא רחוצה"...(ממש איום..) כשביקשתי להשתחרר הרופא צעק שזה לא בא בחשבון ואין אפשרות כזו כלל. סופו של עניין שלחו עובדת סוציאלית לדבר איתי ועם בן זוגי (שאילו היה צריך להחליט בוודאי היה עושה כמקובל אבל תמך בי תמיכה שקטה). מהשאלות ששאלה היה ברור ששלחו אותה לבדוק אם מדובר באיזו משוגעת והאם יש צורך באיזו התערבות מקצועית... היא דווקא התרשמה לטובה (וגם אני ממנה), ושכנעה אותי להשאר עד למחרת בבוקר. זה נורא מוזר שלא הפכתי שם שולחנות כדי להשיג מה שאני רוצה אבל מצאתי את עצמי רכה ופשרנית כמו שאף פעם אני לא. הלילה עבר ללא מנוחה אמיתית. מי שמספרת לעצמה שהיא נשארת כדי לנוח צפוייה להתאכזב. תינוקות בוכים, ביקורים, סבב אחיות... למחרת שבנו הביתה. עומר תינוקת נהדרת, חייכנית ונוחה. כל הסיפורים הקשים על היום שאחרי-לא חווינו. היא בת שבעה שבועות היום והיה לנו רק לילה אחד קשה ממש עם בכי וכאבים ובלגאן. יונקת ומסיבה לי הרבה אושר. אבא שלה קרוע עליה מהרגע שיצאה לעולם. לי ולו יש עדיין מה לפתור בנינו, אבל גם איזו אהבה בסיסית חזקה שמדביקה אותנו. אז זהו. למרות שלא יצא כמו שתכננתי, חווית הלידה בכל זאת היתה לי טובה. אולי בפעם הבאה... לכל משתתפות הפורום-תודה על העיצות הטובות (בעיקר לענבל על תשומת הלב), אני ממשיכה לקרוא אתכן ולהצטרף כשיש לי מה. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 10/4/2003  15:28 וואו איזו לידה ואיזו יולדת !!! אושר, בריאות ושפע חלב !! (ל"ת) - זהר 10/4/2003  15:34 מזל טוב!!! הרבה אושר, בריאות ושלמות. (ל"ת) - שרון-ש 10/4/2003  15:41 המון מזל טוב! - סאלוש 10/4/2003  19:40 איזה יופי! המוני מזל טובים, אושר ואהבה. (ל"ת) - ליאתיתי 10/4/2003  21:37 את משהו! מזל טוב!!!!! מקסים! (ל"ת) - תמי 10/4/2003  21:48 הלוואי עלי - עדי 10/4/2003  22:40 ווואאאוווו! איזה סיפור לידה מדהים. - חיה של שירי 10/4/2003  23:18 כל הכבוד, מרשים ומרגש! - בלו 10/4/2003  23:36 עדי-הלוואי עלייך טוב יותר - tul 11/4/2003  6:14 מה זאת אומרת "לא יצא כמו שתיכננתי"?! יצא בדיוק כמו שתכננת לך במהלך הלידה! - טלטל 11/4/2003  7:39 מזל טוב! - עדי אמא של יובל 11/4/2003  10:9 tul וכל מי שכתבה סיפור לידתה לאחרונה - ליאתיתי 11/4/2003  10:57 אוי יוי יוי, הנה הלינק עם ההוראות. סליחה תקלה.. - ליאתיתי 11/4/2003  12:14 tul, הסיפור שלך מקסים, כולל ההקדמה והסיומת... מאחלת לך שהכל יתגלגל על הצד הטוב ביותר (ל"ת) - נועה

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש