הי, חיפשתי במנוע החיפוש, אבל לא מצאתי דיונים רלוונטים... ליהי שלנו בת שנתיים וחודשיים, בתנו הבכורה והיחידה (כרגע...). בחודש האחרון היא דורשת שנרים אותה על הידיים, תוך כדי עמידה (לא מסתפקת בלהיות על הידיים כשאנחנו בישיבה). אין לי התנגדות לנשיאה על הידיים, מתוך הבנה שכשהיא מבקשת זאת -היא כנראה זקוקה לתחושת בטחון. הבעיה היא שהיא כבר כבדה, ולכן היכולת שלי להרימה- מוגבלת. כשאבא שלה, בעלי היקר, נמצא בסביבה, יש לנו את האפשרות לספק את הצורך, אבל הוא הופך להיות מוגבל, כיוון שהיא לא עוזבת אותו ולא רוצה לרדת מהידיים. כשהיא לא מקבלת את מבוקשה (לא רק לעניין זה, אלא לכל דבר שהיא מבקשת ואיננה מקבלת)- היא מתחילה לבכות ולצרוח בדרמתיות, כך שכשאני מנסה לומר משהו כדי להוציאה מהמצב- היא לא מקשיבה. ניסיתי להתעלם, זה עזר, אבל אני מרגישה שזה לא אנושי ושאולי יש דרך אחרת.בכל אחד מהניסיונות לא נכנעתי ולא הרמתי אותה על הידיים תוך כדי עמידה, אלא רק חיבקתי אותה ,כשהיא עלי ,תוך ישיבה. המצב החמיר בשבועיים ומחמיר מיום ליום. יש לציין שהיא נמצאת במסגרת של משפחתון, ושהמצב החמיר, כנראה שלא במקרה, כאשר המשפחתון היה סגור במשך שבוע (בגלל חרדת המטפלת מהמלחמה, אבל זה כבר סיפור אחר), ואז מן הסתם איבדה את סדר היום הרגיל שלה. לפני כשבועיים חזרנו למשפחתון, ובימים הראשונים הכל היה נהדר במשפחתון, ולא היתה שום התנהגות חריגה. בימים האחרונים היא החלה להגיב בצרחות גם שם לכל דבר שמסרבים לה (בזמן שבבית התופעה כבר היתה מוכרת, כאמור), רוצה להיות על הידיים של המטפלת, ואף משתפת פחות פעולה בזמן הארוחות בגן, מה שקודם לא היה. שאלותי הן - איך להגיב לצרחות שלה? איך להגיב לדרישתה להרמה על הידיים בתנאים שלה? אני מתנצלת על האורך, ניסיתי לתת את כל התמונה. עצותכם תתקבלנה בברכה. דינה מ.
|
תוכן ההודעה:
|