המתנה שאני מתכננת להביא לנועם ליומולדת שנתיים, זה אח. נכון, יצאתי מהארונית, אני בשבוע 19, ומאוד שמחה מכך, וכמובן גם לחוצה ומפחדת. דרך אגב, זאת אני שעליתי 4 קילו (בינתיים כבר 5....)-: ).
וכמה הערות בנושא: קודם כל, לטובת מנוע החיפוש, אני רוצה לספר על פרופ' מייזנר שהלכתי אליו בעקבות המלצות בפורום, ודי התאכזבתי ממנו. מקצועית הוא היה מצוין וסה"כ גם מאוד נחמד, אבל בסוף הסקירה הוא ממש הפעיל עלי מכבש לחצים, שאני לא יודעת אם לא היה בו גוון של קידום מכירות, לעשות מי שפיר (בגילך .....(אני בת 32)... אני לא מבין איזה שיקול יש לך לא לעשות את הבדיקה... וזה כשאני אמרתי שאני מתכוונת לא לעשות אותה, זה לא שהתייעצתי איתו או משהו כזה. וזה כלל גם סיפורי הפחדה על בנות שלא עשו בדיקה והיום יש להם ילד עם תסמונת דאון).
והערה אחת לרונה- את אמא לתינוק בן חודש כך שהסיכוי שתכנסי לדיון הזה קטן, אבל אני אספר למקרה שתקראי, שכשהפיטורין שלי בוטלו, את בטעות הוצאת אותי מהארון הרבה הרבה יותר מוקדם ממה שתכננתי ( נדמה לי שהמשפחה שלי אפילו לא ידעה אז) הייתי די נבוכה והתלבטתי איך להגיב, ובסוף בחרתי הכחשה גורפת, מה שלא היה נכון ואני מתנצלת על כך, אבל לגופו של ענין זאת היתה התשובה הנכונה, היות וכשפיטרו אותי עוד לא הייתי בהריון, כך שבאמת אין שום קשר בין הדברים.
ועכשיו, בהתאם לרוח הפורום של חסכון בהודעות, אני מצרפת שאלה:
נועם פיתח בזמן האחרון רפרטואר של תנועות תוך כדי הרדמות, שפשוט מחרפנות אותי: מישוש אינטנסיבי של הגוף שלי, דחיקת ידיים קדחתנית מתחתי, וצביטה של הפטמות. כל זה התחיל לפני כמה זמן באופן לא מזיק כשהוא התחיל להרגע על ידי לשים יד על השד שלי (מה שלגמרי לא קשור להנקה, הוא לא יונק כבר חצי שנה). זה לא הפריע לי, אבל כשהוא גילה שצביטה באזור גורמת לשינוי המרקם, זה ממש תפס אותו, ואז התחיל המאבק סביב הנושא. אני משתמשת בכמה שיטות: אחת זה פשוט הגנה על הפטמות, אני מרדימה אותו עם הידיים על הציצים, והוא עושה את זה הרבה גם לא תוך כדי הרדמה. לפעמים, כששנינו במצב סביר, אני מזהירה אותו שאם הוא יעשה את זה שוב אני אוריד אותו מהידים. כמובן הוא עושה את זה שוב ואז אני מורידה אותו, והוא בוכה. כאן נכנסת השאלה הראשונה שלי: כמה זמן לפני שאני מרימה אותו שוב ? 10 שניות ? 20 שניות ? דקה ? אני רוצה שיבין את המסר שזה אסור, אבל מצד שני, שאני עדיין אוהבת אותו, ושזה לא עונש או ברוגז.
עכשיו לגבי ההרדמות: הכי מסובך זה כשהוא מתעורר באמצע הלילה: הוא מתחיל עם כל התנועות האלו ואני פשוט משתגעת. כל תנועה שלי שמנסה להתנגד לזה, כמו להזיז את הידיים שלו מהפטמות, להתיישב, פשוט מעירה אותו ואז זה סיפור להרדים אותו, מצד שני, אני לא יכולה לשכב בשקט ולחכות שהוא יגמור עם זה וירדם, זה משגע אותי ואני כמובן גם מתה לפיפי (הריון....). קראתי בעיון רב את הדיון על חפצי המעבר, וזיהיתי שתי סוגי תשובות: אלו שזורמות עם זה, ואלו שהסבו לחפץ מעבר. לזרום עם זה אני כנראה לא מצליחה, ואין שום צעצוע בבית שלא התארח אצלנו במיטה - נועם פשוט לא מוכן להחליף אותי בשום חפץ מעבר, לגמרי בצדק מבחינתו. יש למישהי רעיונות ?
|
תוכן ההודעה:
|
