ב-30.4 נולד לנו שיר, כ"כ הרבה מה לספר וקשה לי להתחיל.
סוף השבוע ה- 41 אמא קצרת רוח כבר לחלוטין בתחושה שזה לא יגמר לעולם. ואז בעשר וחצי בערב התחילו צירונים קטנים, לא משהו לכתוב עליו הביתה אבל בכל זאת משהו. הלכתי לישון מבלי לספר לאבא כי אחרי שבועות רבים של בריקסטון היקס לא רציתי לעורר ציפיה ואכזבות. ישנתי לא רע דווקא עד שש וחצי בבוקר, אז כבר לא היה ספק שזה ה"דבר האמיתי". ואז: כביסה, קיפול, ייבוש, מדיח, נקיון המטבח וטיול ארוך ונעים בשכונה שרק החלה להתעורר. הגענו לשמונה, הצירים מתחילים להציק באמת ובני הבית מתחילים להתעורר. עדכנתי את אבא על מצבינו והחלטנו לפזר את הילדים מבלי לשתף אותם במתרחש, חששנו שיווצר מתח ומי יודע כמה זמן זה ייקח. עשר וחצי בבוקר ואנחנו בדרך לביה"ח. (מאיר בכ"ס). הצירים כבר תכופים וכואבים באמת ואני חוזרת על המנטרה שלמדתי פה: ציר שעובר לא חוזר. בכלל, מצאתי את עצמי נזכרת הרבה מאוד בפורום הזה במהלך הצירים, בכוחות שהוא מעביר, בחיבוק שלו. נכנסנו למחלקה ריקה, השקט היה מבורך קיבלה אותנו מילדת נעימה וחייכנית שקלטה מייד את הראש שלנו והעברנו את השעה במחיצתה בצורה נעימה כשהיא שואלת ומבקשת את רשותינו לכל בדיקה שהתבצעה. לאחר מוניטור, חוקן (ביקשתי) ומספר מקלחות כשהצירים כבר ממש ממש... הגיע הזמן לעבור לחדר הלידה ואז באה השאלה הבאה: בא לך להשתכשך קצת בג'אקוזי? אפילו מתוך הצירים זה היה כ"כ חמוד ומצחיק. כמובן שקפצתי על המציאה ונלקחנו לחדר הלידה הטבעית, למרות שלא הזמנו אותו מראש כמקובל. חדר נעים, ביתי ומזמין מאוד ות חדר האמבטיה עם הג'אקוזי הייתי פשוט אורזת ולוקחת הביתה. שם הצטרפה אלינו סימה, המילדת של החדר. מייד כיבתה את כל האורות וסגרה וילונות ואנחנו מצאנו את עצמינו בבועה כ"כ נעימה שהצירים הפכו לנסבלים יותר. הטבילה בג'אקוזי היתה נעימה וממש נתנה לי את התחושה שהצירים זורמים ממני החוצה אל תוך המים. הכייף נגמר כשנעשה לי קר ושכשוך המים התחיל לעצבן. יצאתי רועדת מקור כשאישי היקר וסימה עוטפים אותי בחום, אהבה ומגבות. הפתיחה הולכת וגדלה אבל הצירים כבר בלתי נסבלים בעליל. סימה מציעה גז צחוק ולאחר בירור קצר שזה לא עובר לעובר ושאני נשארת בשליטה, קיבלתי לידיי את המסכה. לא יודעת מה בדיוק זה עושה כי הכאב לא מעומעם אבל זה בהחלט עוזר. סימה והאיש מעסים אותי ללא הרף פיסית ונפשית ואני רגועה וזורמת עם הצירים. הגענו לפתיחה של תשעה ס"מ והמיים לא פקעו. סימה מבקשת ומקבלת רשות לפקוע אותם בציר הבא. ואז הכל כבר קורה נורא מהר. שלושה צירי לחץ שאין מילים לתאר, לא כ"כ את הכאב כמו את העוצמה שלהם ועוד לחיצה ללא ציר לבקשת סימה ושיר מונח עלי לח ומצווח. אוי, אוי, האושר הצרוף הזה של להיות גוף לגוף עם הגור הזה שעד לפני רגע היה בתוכי ועכשיו הוא איתנו. אבא חתך את חבל הטבור לאחר שחדל לפעום וגם לשליה נתנו את הזמן שלה ואף אחד לא משך אותה החוצה. סימה השאירה אותנו לבד, לא ממהרת לשקול ולהלביש. ככה התפנקנו לנו תחת השמיכה, שיר קצת ינק וקצת סתם התמזמזנו לנו. סימה חזרה לאחר חצי שעה בערך ולאחר שקילה והלבשה אבא קיבל את שיר. בשעתיים הקרובות בילינו שלושתינו בחדר כששיר עובר מאבא לאמא, זמן של קסם. כשאבא ליווה את שיר למחלקה אני התפנקתי במקלחת ארוכה כשאני מרגישה מוכנה ובשלה להתחיל את שארית חיי כאמא לשלושה.
|
תוכן ההודעה:
|
