נוגה בת 5 חודשים ואוכלת תמ"ל מאז שנולדה, אך פעם לא היתה אכלנית רצינית (שוקלת כיום כ-6 ק"ג) ונמצאת בעקומת הגדילה ב-25% באופן קבוע. מבחינת גובה, מוטוריקה ושאר התחומים, התפתחותה תקינה לחלוטין, אפילו מעל הממוצע. היא אנרגטית ביותר, עליזה וחייכנית.
הבעיה שנוגה מוכנה לאכול רק כשהיא מביאה את עצמה למצב של "כאילו" שינה או מין "חוסר הכרה".
תהליך האוכל הוא כזה: שלב א': אנחנו מזהים שהיא רעבה, מחזיקים אותה על הידיים, היא מניחה את ראשה על הכתף ולאחר זמן מה עוצמת את העיניים (גם אם התעוררה משינה רק לאחרונה). שלב ב': משכיבים אותה על הידיים בתנוחת האכלה, ומנענעים קלות בהליכה, היא עם מוצץ ועיניים עצומות אך מידי פעם פותחת עין תורנית לראות שהכל מתנהל לפי התוכנית. שלב ג': כשהיא מאוד רגועה ונראת ישנה אפשר לשבת. אם היא מתעוררת צריך לחזור לשלב ב' או לפעמים אפילו לשלב א'. שלב ד': מחליפים את המוצץ בבקבוק, אם זה הולך - נהדר, היא מסוגלת לגמור בקבוק של 200 מ"ג בשקיקה, אם לא (תחילה של בכי) מחזירים את המוצץ לפעמים צריך לחזור לשלבים הקודמים. שלב ה': לפעמים תוך כדי ארוחה נוגה נרדמת ומפסיקה לאכול ואז נענוע קל גורם לה להמשיך. עם סיום הארוחה ולפעמים לפני שמרימים אותה לגראפס, היא "מתעוררת" או ליתר דיוק יוצאת מהמצב "ההפנוטי" שהיא היתה בו מחייכת ומבסוטית.
ניסינו לתת לה לאכול שלא במצב כזה והיא מסרבת או במקרה הטוב מוכנה לאכול כמות קטנה בלבד.
עשינו בדיקות רפואיות לשלול בעיה פיזית, התיעצנו עם פסיכולוגית לגיל הרך אך לא היו לה הצעות קונקרטיות מה עלינו לעשות על מנת לשפר את המצב.
האם מקרה כזה מוכר למישהי? יש רעיונות מה עושים כדי לצאת ממנו?
אנחנו נואשים...
|
תוכן ההודעה:
|