שלום לכן. אני מבקשת מכן, האימהות עצות פרקטיות בהתמודדות. פוטרתי ממקום העבודה שלי ואני עכשיו בבית, כנראה לזמן מה . לכן, פיטרתי את המטפלת, אבל ילדתי בת השנה וחודשיים תלך בספטמבר לגן למרות שאני בבית. בינתיים אני מטפסת על הקירות!! אל תבינו לא נכון: ילדתי מקסימה ומתוקה ואני אוהבת אותה מאד ומאושרת ממנה. הבעיה שהיא ילדה שובבה ואנרגטית. היא מתעוררת ב5-6 , שינה מקסימום שעה במשך היום והולכת לישון ב21-20. בעלי מבין שזה שאני בבית, אין פירושו שאני גם העוזרת, אבל בכל זאת הוא עובד עד מאוחר (יש עוזרת פעם בשבוע) . העובדה שהוא עובד עד מאוחר משאירה אותי שעות רבות עם הילדה, ואני כל הזמן מתה מעייפות. לשימחתי יש לי הורים וחמים שגרים קרוב ושמחים לעזור, אבל אז אני מרגישה "אמא לא טובה"....... אני מרגישה אשמה כשהיא אצל החמים שלי. אני משתגעת, איך כל שאר האימהות מצליחות לנהל את החיים באופן נורמלי בלי למות מעייות, ואיך אצל כל שאר האימהות הבית מסודר תמיד, יש אוכל טרי (אנחנו אוכלות רק מהקפואים.......) והן אינן עייפות כמוני. אנחנו הולכות כל יום לגינה לפחות פעמיים . כשאני מחוץ לבית אנחנו מסתדרות מצויין, אבל בבית שתינו מטפסות על הקירות. קניתי לה צבעים, בצק ויש לה המון צעצועים אבל היא מש לא מתעניינת(אלא אם כן יש אצלינו ילד אחר) אני מרגישה אמא לא טובה שאני מצליחה להעסיק אותה רק בחבת אנשים, וגם שאני לא מצליחה לתחזק את הבית, וגם שלעיתים קרובות אני עייפה ממני. כשבעלי מגיע הביתה הוא ישר מקבל אותה, ואם הוא מתעקב בעבודה (או הולך לסופר וכולי) אני קרובה להתמוטט. תודה
|
תוכן ההודעה:
|