פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

8/7/2003 10:2 רונית פ. מאת: סיפור הלידה של הדר כותרת: כל כך הרבה זמן רציתי לעשות זאת, ולא הגיעה המוזה, והאמת היא שגם לא היה זמן.. רק עכשיו, אחרי שחזרתי לעבודה (הגעגועים הורגים !), אני מוצאת את הרגע לבד, בשקט, לשבת ולכתוב, ולכבוד השן השנייה שבקעה לה אתמול ! אז ככה... ב – 30.12.02, יום שני אחה"צ, התחלתי להרגיש מיחושים בבטן התחתונה, מעיין דקירות קטנות. בדיוק התחלתי את שבוע 40 (39+), וההתרגשות כבר התחילה לתת את אותותיה. ההתרגשות לא נתנה לי ולאורי לישון בלילה, ובאמת, בליל יום שני, שכבנו ערים כמעט כל הלילה, כל אחד במחשבותיו, ואני עם המיחושים שלי שכמעט וכבר לא הרגשתי. לאחר לילה ללא שינה, ועם דקירות בערך פעם בשעה בבטן התחתונה, דקירות עמומות מאוד, החלטנו בבוקר יום שני ה - 31.12.02 לקפוץ לקופת חולים (בה עשיתי את מעקב ההריון) על מנת להתחבר למוניטור ולראות "מה קורה שם בפנים". המוניטור (לאכזבתי הרבה) הראה קו ישר ושקט, ללא פעילות רחמית שמעידה על צירים או לידה קרובה. בכל זאת, באותו היום לא הלכתי לעבודה ונחתי בבית, בלי שהרגשתי משהו מיוחד. לקראת אחר הצהרים של יום שלישי, ה – 31.12.03, שוב החלו הדקירות אך התדירות שלהם החלה לגדול. ההורים שלי באו לבקר ולראות מה שלומי. אמא שלי אמרה לי שזה יקרה לדעתה בשעות הקרובות ואני עניתי ש"מה פתאום, ושיש עוד שבוע לפחות, ושזה ממש לא בכיוון" וכאלה... (קוראים לזה הכחשה..) בסביבות 22:00 הלכנו אני ואורי לישון, כי היינו עייפים מלילה ללא שינה (כאילו שמישהו היה יכול עכשיו לישון !) וגם כי היתה לנו הרגשה שכדאי שננוח ונאגור כוחות. המשכתי להרגיש דקירה כל חצי שעה. בכל פעם שהרגשתי את הדקירה, הדלקתי את מנורת הלילה כדי לבדוק מה השעה. בשעה 00:30, הרגשתי שוב את אותה דקירה, אך בסופה הרגשתי מעיין "פק", וירדו לי המים. כל כך הרבה פעמים דמיינתי את הרגע שבו אגיד לאורי "אורי, זה התחיל..." והנה הוא הגיע... כל המיתוסים של כמויות עצומות של מים, ממש לא היו נכונות אצלי. רק נרטבו התחתונים מעט וזה הכל. אורי היה באטרף !! הוא היה ממש לחוץ שלא אזוז ונזף בי לשבת... אני נכנסתי למקלחת קצרה, בעוד אורי ארגן את הדברים האחרונים. הכנו מהר סנדביץ' ותרמוס קטן עם קפה שיהיה לאורי (תבורך ניבה קסטין, מיילדת בליס, שאצלה עברנו קורס הכנה ללידה, על העצות המדהימות), ויצאנו לנו לליס. הגענו לליס בסביבות 1:20 והתקבלנו בחדר מיון, עם פתיחה של 2.5 והתחלה של צירים. מהר מאוד נודע לנו שקיימת בעייה ושאין חדרי לידה פנויים... כאילו שכולם החליטו ללדת ב – 1.1 (!) הכל התקדם מאוד מהר והצירים התחילו להגיע כל כמה דקות ועדיין הייתי בחדר מיון. לא נתתי לאורי לזוז ממני !! הוא היה לידי, עיסה לי את הגב ועודד אותי בכל ציר... מאוד מאוד ניסינו, למרות הנסיבות הלא כל כך נעימות, ליצור מין בועה קטנה של שנינו, להתמודד עם הצירים, ולהתעלם מכל מה שקורה סביבנו. בגלל שהייתי כמעט לכל אורך הצירים בחדר המיון, הרבה אינטימיות לא היתה, ועם רוב הצירים התמודדתי בשכיבה. בכל ציר התקפלתי על הצד והתנועעתי. ומה שעשיתי הכי הכי הרבה, זה ל צ ע ו ק... אדם לא מכיר עצמו בסיטואציה עד שהוא לא מגיע אליה. היום לחשוב על כמה צעקתי בצירים, ממש מזהים אותי. אורי המסכן היה לבן, אבל עזר כפי יכולתו. בדיעבד, לצעוק, מאוד מאוד עזר לי להתגבר על הצירים. סוף סוף, לאחר שלש וחצי שעות של צירים איומים בחדר המיון (בערך ב – 5:00), התפנה חדר לידה והעלו אותי למעלה. הגעתי לחדר הלידה עם פתיחה של 7 ס"מ !! פשוט לא האמנו כמה הלידה התקדמה כל כך מהר ! הרגשתי כל כך גאה בעצמי. תמיד היה לי ברור שאגיע לחדר המיון ללדת ואגיד – "שלום, קוראים לי רונית, ואני רוצה אפידורל !" והנה – בגלל הנסיבות.... כעבור מספר דקות קיבלתי אפידורל ונשמתי לרווחה... המנוחה של האפידורל היתה מדהימה... פשוט גן עדן... וההפתעה הכי נהדרת היתה שהאפידורל הגדיל מייד את הפתיחה ל – 9 ס"מ. אני שכבתי לי וניסיתי להירגע, ואורי, שעזר לי כמו מלאך בכל ציר, ישב לידי, שתה ואכל משהו, וחיכינו... כשהגענו לפתיחה של 10 ס"מ, בסביבות 6:20, ביקשתי מאורי לצלצל להורים. בסביבות 6:40 הודיעו לנו שניבה המיילדת הגיעה במקרה למשמרת. מאז הקורס, זו היתה המשאלה הכמוסה הקטנה שלנו ליום הלידה, והנה, היא התגשמה ! הודיעו לה שאנחנו נמצאים, והיא נכנסה לחדר הלידה כסערה, והתחלנו לדחוף... ב - 6:50, ביום ד' ה- 1.1.03 נולדה לה הדרי שלנו במשקל 2775 גרם. (נחמד לציין ששמעתי את ההורים שלנו מעבר לדלת, ושהם הגיעו ושמעו בדיוק את בכייה הראשון של הדר... זה היה מאוד מאוד מרגש). שוב, אני חייבת לנצל הזדמנות זו כדי להודות לניבה על "שהפגישה" אותי עם האפי נו שבזכותו ילדתי ללא חתך !! אין ספק, שלמרות שכעסתי בתחילה על בית החולים, החוסר בחדר הלידה שתקע אותי בחדר המיון ושעיכב את קבלת האפידורל, הוא זה שבזכותו הלידה שלי היתה כל כך מהירה (ירידת מים ב – 00:30, והחזקתי את הדרי כבר ב – 6:50), ואני ואורי החלטנו להתמקד בכל הטוב והמדהים שהיה בלילה הזה ואת השאר מחקנו ונסיק מסקנות לפעם הבאה (אולי לצלצל קודם לברר אם יש חדר לידה פנוי... כבר נראה).. וכדי להיות הוגנת, יש לציין שהיחס של הצוות היה מצויין. הלידה היתה אינטנסיבית, כאובה, אך קצרה ומדהימה. אני מוצאת את עצמי חולמת על הלידה, על כל השתלשלות העניינים, ולעיתים אף חוטאת בלדמיין את הלידה הבאה (לכשיגיע היום). כמה זה כייף לספר ולדבר על זה, נכון ??? בחופשת הלידה, לא היה בוקר שפתחתי בלי הצצה בפורום, ועכשיו, כשחזרתי לעבודה, אני נמצאת כל הזמן עם חצי עיין, לומדת, מתרגשת ונהנית מכל רגע. תודה !! רונית פ. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 8/7/2003  10:15 הי רוניתפה!! - רוניתה 8/7/2003  10:20 רונית איזה סיפור מדהים!!!המון מזל טוב - ilona 8/7/2003  10:22 רונית אורי והדר מזל טוב והרבה בריאות ואושר !!! (ל"ת) - זהר 8/7/2003  10:42 מזל טוב. רק אושר. (ל"ת) - שבית 8/7/2003  10:45 מזל טוב, אכן כמה כיף לדבר על זה ..היית גדולה! (ל"ת) - אפרת מ.מ 8/7/2003  11:34 הרבה הרבה מזל טוב, סיפור לידה ניפלא! ואחלה תאריך לידה בחרה לה הדר !!! - חיה של שירי 8/7/2003  11:41 איזה כייף של סיפור לידה. שמחת את לבי. הלוואי על כולן/נ ו. (ל"ת) - נתנת 8/7/2003  11:51 מה זה האפי נו?? ממני שבאמצע תהליך ההריון. (ל"ת) - מירב 8/7/2003  11:52 המון אושר ואהבה, ויופי שכתבת! (ל"ת) - מירבת 8/7/2003  13:8 רונית - מזל טוב!!!! (ל"ת) - פולינה 8/7/2003  13:9 ולמירב - פולינה 8/7/2003  13:22 איזה יופי! מזל טוב (עוד מעט ליומולדת שנה...:-) והרבה אושר! (ל"ת) - שרון-ש 8/7/2003  14:9 בנות - תודה על החיבוק החם והאוהב... ומרב - אני ממליצה בחום.. (ל"ת) - רונית פ. 8/7/2003  15:21 תודה ומצטרפת לכל הברכות. (ל"ת) - מירב 8/7/2003  18:45 מזל טוב להדרי הקטנה - מתנה לשנה החדשה (ל"ת) - עינת מ 8/7/2003  19:54 מצטרפת גם אני לברכות- המון מזל טוב! (ל"ת) - לירון 8/7/2003  22:35 מקסים!!! המון המון אושר!!! (ל"ת) - angel 9/7/2003  8:34 הי רונית!! סיפור באמת נפלא..!! כל טוב ואושר לרוב לך להדר (שם מקסים!!) ולאורי. (ל"ת) - בלו

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש