כבר שנה וחודשיים, מאז לידת התאומים שלי, אני מנסה להדחיק, ועכשיו כבר לא מצליחה.
בתי הקטנה, שאחיה התאום הוא ילד מקסים ונוח, היא ילדה שונה במקצת. רציתי לשאול את כל מי שיש לה נסיון או ידע מקצועי, מה דעתכן על האפיונים שלה.
הילדה נולדה עם היפוטוניה, ועד היום לא זוחלת על ארבע, וגם הישיבה והעמידה שלה לא ממש תקינות. אנחנו עובדים על זה מכל הכיוונים, כמובן. היא "מקטרת" המון, סופר רגישה וקנאית, לא ישנה טוב בלילה - מתעוררת חמש עשרה פעמים כדי לוודא נוכחות... מבחינת יצירת קשר עם האחרים - עם בני משפחה או אנשים שהיא מכירה טוב - אין בעיה, היא מחייכת ורוצה לעבור לידיים שלהם. אבל עם בני אדם שהיא לא מכירה או לא אוהבת, לא זו בלבד שהיא לא מחייכת - היא מתעלמת מהם כמו מאוויר, בכלל לא יוצרת קשר עין. אני לא מדברת על חרדה נורמלית מזרים, אלא על חוסר עניין מוחלט. גם קשר העין וההתייחסות אלינו הם די חדשים, היא התחילה לחייך אלינו ולבקש את קרבתנו רק לפני כארבעה-חמישה חודשים, בגיל שבעה-שמונה חודשים. מבחינת שפה - עדיין אין לה אף מילה ברורה, אבל גם לתאום שלה אין. היא אומרת 'מא', קיצור לאמא כנראה, וזהו.
הרופאים הרבים שעמם אנחנו מתייעצים לא מספקים לנו תמונה ברורה מי יודע מה. הם אומרים שיש לה בעיה, אבל קשה להם לשים את היד. חלקם חושבים, כמונו, שהיא הולכת ומשתפרת. חלקם דורשים לעשות MRI, שלו אנחנו מתנגדים כי הבנו שהוא לא הולך לגלות לנו שום דבר מועיל.
אני מיטלטלת בין ייאוש לתקווה שהכל יהיה בסדר בסוף, וזה באמת רק עיכוב התפתחותי.
אם מישהי תוכל לומר לי אם היא נשמעת לה נורמלית או לא, לפי הגדרה רפואית/פסיכולוגית.לפי נסיון אישי, אשמח מאוד.
למיטב ידיעתי, אי אפשר לדבר עדיין בגיל הזה על אוטיזם או לא,
|
תוכן ההודעה:
|