תראו, מאז שהשאלה כן או לא ילד מנקרת לי בראש ובבטן ובלב אני קוראת אתכן, ואני דג נדהמת מהעושר והעומק והחכמה והרגישות שיש פה לפעמים, ולקח לי המון זמן להעז להעלות את השאלה. היום נכנסתי לכאן ובאותו עמוד היו צהלולי שמחה ללידה של ענת, ומצוקה קורעת קרביים של מי ששוב אינה מצליחה להכנס להריון והקונטרסט הזה פשוט זרק אותי לאיזה מקום שאני קצת מתקשה להתרומם ממנו ואני פונה אולי כדי לשמוע קצת בינה מכן אני כבר אחרי 40, עוד מעט בגיל שבו הטבע יחליט בשבילי שאי אפשר, וכל מיני נסיבות חיים דחו את ההחלטה אם כן לעשות ילד או לא לעשות ילד עד כה. אני לא יודעת אם מבחינה פיזית אוכל לעשות את זה כל כך בקלות, אבל מניחה שכן, למה לדאוג מראש. וגם ככה, התהיות האלה הורגות אותי. אני פוחדת מנקודת האל חזור, ואני גם פוחדת לשנות את חיי בצורה כל כך קיצונית. בן הזוג שלי ישמח לילד, אבל לא לחוץ על זה מאוד ויש לו ילדים מנישואין קודמים וזה די לו. ואני? בעיקר חוששת. רואה חברות שזה פשוט גמר את כל מה שהן היו פעם, רואה נשים שאין להן מה לתת, רואה קשיים, רואה מוגבלויות, רואה את העולם הנאכסי הזה. מה אתן אומרות?
|
תוכן ההודעה:
|