פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

15/8/2003 18:49 יוכית מאת: אלעד נולד בבית כותרת: שלום לכולם. חצי שנה אחרי שילדתי את אלעד בתאריך: 05.02.03 אני יושבת, כותבת ומשחזרת את הלידה בבית. לקח לי כנראה זמן לעכל את מה שהיה שם. בכלל, לוקח לי זמן לעכל דברים, אבל זה קורה בסופו של דבר. אלעד הוא בני השני. את ליעם, הראשון, ילדתי בליס, איכילוב, לידת אפידרול, רעידות כתוצאה מהאפידורל, וואקום, חתך חיץ מפה ועד דימונה, הניתוק הסטנדרטי של ליעם ממני ל- 6 שעות לאחר הלידה וכו' וכו'.3 חודשים אחרי לידתו נכנסתי לדיכאון ליומיים, שבמהלכו נפל לי האסימון של איך יכולתי לתת להם לקחת לי את התינוק שרק כרגע יצא מרחמי והוא היה שם לבדו בעולם. 3 שנים אחרי החלטתי לעשות את זה בבית. החלטתי יחסית מאוד מאוחר, בחודש שמיני. לאחר המון התלבטויות נפגשתי עם מיילדת הבית שהכי המליצו לי עליה. יצא לי להיפגש פעמיים ,ואז כשהייתי בשבוע 38 הייתה בינינו שיחה לא נעימה שלאחריה החלטנו המיילדת ואני לא להיפגש יותר. ככה, מצאתי עצמי בכמעט סוף ההריון עם תחילתם של צירונים ללא מיילדת. ואז המליצו לי על רונית קופליס.כבר בשיחת הטלפון הרגשתי חיבור אליה. נפגשנו, ואיתה הרגשתי שיותר ממיילדת היא פשוט מטפלת. הרגשתי שהגישה שלה (השונה מאוד מהקודמת) היא טיפולית,שלידה היא חוויה שמעלה את כל הג'יפה למעלה וצריך להתכונן לזה. ואז זה הגיע. לליעם הבן הגדול שלי היה יום-הולדת בתאריך 04.02.03, והזמנתי את המשפחה בשעה 18:00. בדיוק בשעה הזאת הרגשתי לפתע כאב חזק שאוחז את הגב התחתון שלי, כמו כאבי מחזור, רק הרבה יותר חזק. אמרתי לאבי, בן זוגי, הנה זה מתחיל. לא גיליתי לאף אחד, והמשכתי את יום-ההולדת במרץ. בשעה 01:00 בלילה הלכתי לישון, והיה לי קושי להירדם בגלל הכאב. בעשה 05:00 לפנות בוקר התעוררתי לעשות פיפי, וכשקמתי מהמיטה ירדו לי המים. הערתי את אבי, הוא התעורר והתקשרנו לרונית. רונית שאלה אותנו אם התחילו צירים, אמרתי שלא, אמרה לי להמשיך לישון כדי לצבור כוחות ללידה המתקרבת. ברגע שסגרתי איתה את הטלפון התחילו צירים. התחלנו למדוד, המרווחים היו כל רבע שעה, אח"כ כל 10 דקות, 7 דקות והגיעו גם לכל 5 דקות. התקשרנו לרונית, היא אמרה שהיא יוצאת לדרך. בשעה 07:00 רונית צלצלה באינטרקום. כשהיא הגיעה הרגשתי שמלאך הגיע לעזור לי ולהיות איתי. הנוכחות שלה הרגיעה אותי מאוד. אולי בגלל זה מרווח הזמן בין הצירים גדל והתייצב לכל 10 דקות צירים שהלכו והתחזקו. בכל ציר רונית הייתה לידי, ליוותה אותי בקולות שעשתה, בנשימה ובדמיון המודרך שהתינוק בתזוזה לכיוון תעלת הלידה. רציתי את אבי לידי, צמוד אלי ואת רונית תומכת, הרגשתי שאני זקוקה למישהו מוכר להישען עליו. בשעה 09:00 הפסקת חשמל, ואני שרציתי לעבור את הצירים בבריכה שהכנו מראש וצריכה מים חמים לשם כך הייתי מודאגת מכך שהדוד לא מתחמם עקב הפסקת חשמל. רונית הרגיעה אותי, והכנו סירים עם מים על הגז. בשעה 11:00 רונית בודקת אותי, פתיחה - אפס, צוואר הרחם סגור לגמרי. רונית מציעה שנצא לטייל, בני הגדול עדיין אתנו. באיזשהו שלב אני מבקשת מאבי שחמותי תיקח אותו כי קשה לי להתמודד איתו כי אני מרוכזת בכאב שהולך ומתגבר, אך נשאר יציב - כל 10 דקות. חמותי לוקחת את ליעם, זה מרגיע אותי. כשעלינו מהטיול, רונית שואלת לגבי תדירות הצירים, ואומרת שצירים של כל 10דקות בדר"כ לא מובילים ללידה קרובה מאוד, כך שיש לנו זמן. בינתיים המשיכו הצירים ואז הרגשתי מאוד חזק שאני זקוקה לאנרגיה נשית לידי ולאבי ליד, הרגשתי שאני זקוקה לחבק אישה במהלך הציר, להרגיש את העדינות שלה ולא את החספוס הגברי של אבי. אני מתחילה להתייאש, כי הכאב מתגבר מאוד ותדירות הצירים לא מצטמצמת. רונית מציעה שבין ציר לציר אני אירדם, כי אני מאוד עייפה ואני זקוקה לכל כוח שאני יכולה לגייס. היא נותנת לי תרופה הומאופתית של 3 כדורים מתחת ללשון שיחזקו אותי לקראת הלידה. בין לבין פתחנו כל אחד קלף טארוט, לי יצא "יצירתיות", לרונית יצא "מודעות", היא אמרה שהיא מבינה שהיא צריכה להמתין בסבלנות כי עומד לקרות משהו בקרוב מאוד. המשכתי לנוח בין הצירים ובשעה 13:00 נכנסתי למקלחת, הרגשתי שאני לא יכולה לעמוד בין הצירים כי אני עייפה, אבל אני גם לא יכולה לנוח, כי להתעורר מציר זה כמעט הדבר הכי מזעזע להתעורר ממנו. קראתי לאבי ואמרתי לו שאני מתחילה להתייאש, שזה פשוט נראה לי בלתי אפשרי לסבול את הכאבים האלה בלי אפידורל, אבל פחדתי שלא ייקחו לי התינוק בביה"ח וזה עמד לנגד עיני. אבי שאל אותי ממה אני מוטרדת, אמרתי לו מהכאב שמתגבר, ומזה שאולי עוד מעט הצירים יעשו תכופים יותר. אבי אמר לי שאני לא אדאג מהעתיד, אלא אתמקד בהאם אני יכולה לסבול את הכאבים כרגע, כלומר להתמקד בהווה. כשיצאתי מהמקלחת שיתפתי את רונית, והיא אמרה שכל מה שאני אחליט זה בסדר, אבל אולי בינתיים אני אשכב לנוח במיטה וכך עשיתי. שכבתי על הגב וכך נשארתי כמעט עד לסוף הלידה. בשעה 13:30 התעוררתי מציר שדרש צרחה מעומקי גרוני, רונית בדקה אותי: פתיחה - 8 ס"מ, תינוק בתעלת הלידה, 5 ס"מ לפני היציאה. שמחתי מאוד, הציר נרגע ובפעם השנייה שפתחתי את עיניי, ראיתי את אבי ואת רונית לידי, רונית דאגה להדליק נרות בחדר, הדליקה מזגן כדי לקבל את פניו של אלעד בחום (היה קר מאוד אבל לי כמובן היה חם מאוד), ולאחר שהציר נרגע שאלה אותי אם אני רוצה לעבור לבריכה, לא רציתי כי לא היו לי כוחות לאף תזוזה מיותרת. משעה זאת ועד הלידה, אבי תמך בי פיזית, לא הרשיתי לו להרפות את רגליי. שכבתי במיטה ולא יכולתי לזוז, נרדמתי בין ציר לציר, למזלי ההפרשים בין הצירים עדיין היו ארוכים. רונית החלה לעשות לי קומפרסים חמים באזור הפרינאום, ואני צרחתי בכל כוחי בזמן הצירים ודחפתי. בשלב מסוים התחלתי לדבר לאלעד במין דיבור של בכי, כי רציתי שהכל כבר ייגמר, לא היה לי כוח יותר. אמרתי לו שאנחנו נעשה את זה ביחד, ושאני אוהבת אותו, ושאני סומכת עליו שהכל בסדר איתו, וצעקתי "תצא כבר, תצא". ואז רונית אמרה שאני יכולה להכניס יד פנימה ולנגוע בראש שלו, נגעתי והרגשתי מוזר. הגיע ציר שבו הרגשתי שאלעד יוצא ולחצתי חזק מאוד כדי שייצא, ואז הרגשתי שהוא נכנס. צעקתי לרונית שתעזור לי שאני מרגישה שאלעד יוצא ואז נכנס חזרה. רונית אמרה שזה השלב הכי מתסכל בלידה, ושזה בסדר והנה זה מתקרב. כל אותו זמן אבי מחזיק אותי ולא מרפה. באיזשהו שלב ראיתי אותו בוכה, מצטער על הכאב שלי. אם הוא טיפה נחלש עם הידיים צרחתי עליו שלא ירפה. בסביבות שעה 15:15 התחלתי לצרוח לרונית שתעזור לי שאני לא יכולה יותר. רונית הבינה שמשהו קורה, הכניסה יד שיחררה את חבל התבור שהיה כרוך חזק מאוד סביב הצוואר של אלעד, ואז אמרה לי להתהפך לעמידת שש. אמרתי לה שאני לא מסוגלת ותוך כמה שניות הרגשתי שהיא ואבי הופכים אותי לעמידת שש, אלעד פשוט נפלט החוצה, סובבו אותי חזרה על הגב. אני המשכתי לצרוח ורונית הרגיעה אותי. הבנתי שיש תינוק עלי ושהסיוט נגמר. רונית הניחה את אלעד עלי. הוא היה סגול, היא נענעה אותו והוא החל לבכות. נתנה לו תרופה הומאופתית של "סכנת מוות". השילייה יצאה וזה היה נעים, תחושה של מים חמים שיוצאים מהנרתיק. חיכינו עד שחבל הטבור יפסיק לפעום, אבי חתך אותו. רונית ניקתה קצת את אלעד והיא ואבי תוך עשר דקות ניקו את כל החדר, החליפו מצעים, זרקו את כל מה שהתלכלך בדם, וככה נשארנו רק אני ואלעד בחדר נקי, עם נרות מסביב, בבית שלנו ואני מאושרת והמומה מהעניין בו-זמנית. באותו רגע חשבתי לעצמי, איך אני כזאת ברת-מזל שילדתי בבית שלי ושעכשיו אני נחה במיטה שלי עם התינוק שלי. מאותו רגע אלעד ינק במשך 3 שעות כמעט ללא הפסקה, מלבד הפסקת משקל: 3.300 ק"ג. בשעה 17:00 רונית קיבלה טלפון : לידה נוספת מחכה לה היום. רונית כתבה לי כל מה שצריך לעשות מעתה, כיצד להתקלח וכו'. רונית בדקה, היה קרע קטן ביותר שיתאחה עם משחה הומאופתית ושטיפות אחרי כל פיפי. אנשים שואלים אותי האם הייתי עושה את זה שוב בבית. קודם כל מבחינתי לא אלד שוב לעולם, למרות שאמרתי את זה גם בלידה הראשונה, אבל, ואני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אין תחליף לזה, אין תחליף מבחינתי ללידה בבית. אני השגתי מה שרציתי: אף אחד ,אבל אף אחד לא ניתק ממני את התינוק לאחר הלידה בטענה ש"האמא זקוקה למנוחה", כי כשאת יולדת בבית ההתרגשות בעיצומה, האנדרופינים (משככי הכאבים הטבעיים של הגוף) חוגגים ואת מרגישה בשמיים, בהרגשה של היי, מי רוצה לנוח בכלל?! אחרי הלידה קוראים למשפחה שתעזור, וגם יש את הבעל לצדך, וככה אני נשארתי במיטה עם אלעד וכשהיה צריך נתנו לי לאכול, לשתות, הלבישו את אלעד וכו'. אחרי הלידה את מרגישה שאת כמו מאוהבת במיילדת שלך, כי היא הייתה איתך ברגעים הכי אינטימיים בחיים ועשתה את זה נהדר. אני רוצה בהזדמנות זו להודות לאבי בן הזוג שלי, שתמך בי בצורה מדהימה לאורך כל הדרך, וכבר בלידה הראשונה ניסה לרמוז לי בעדינות לכיוון הלידה הטבעית, לרונית קופליס, תודה תודה ושוב תודה על המטפלת והמיילדת שבך, לאלעד שהיה לו את הכוח המדהים לצאת לאוויר העולם, לליעם שנתן לי את ההשראה של בכלל להיות אימא, לעולם לקוסמוס ובעיקר לעצמי, הרי בעצם אני יצרתי את המציאות הזאת, אז תודה לעצמי על התעוזה והאומץ להיות שונה ולחשוב בשכלתנות ולהרגיש את הרגש. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 15/8/2003  19:2 היי, אני ראשונה? :) איזה סיפור מרגש! (ל"ת) - סאלוש 15/8/2003  19:47 וואו, איזה סיפור מקסים ומרגש, שיהיה לכולכם רק טוב והרבה בריאות (ל"ת) - מאיה של איתי 15/8/2003  20:13 לידה נפלאה, סיפור מקסים. המון בריאות, אושר ומזל. (ל"ת) - עדה 15/8/2003  21:37 וואו...איזה סיפור מדהים! המון אושר בריאות ואהבה! (ל"ת) - אביטל א. 15/8/2003  22:2 איזו חוויה מתקנת: עשית זאת בגדול!מזל טופ! (ל"ת) - אפרת מ.מ 15/8/2003  23:27 סיפור כיפי ומרגש, מזל טוב וכל הכבוד! (ל"ת) - דניאלה 16/8/2003  1:19 נפלא ונהדר! מזל טוב! (ל"ת) - אני 16/8/2003  9:46 אני אוהבת אותך! פשוט מדהימה! - דנה 16/8/2003  10:42 מזל טוב. כל לידה כזו גורמת להתרחבות הלב ולהמון שימחה. הרבה הרבה הרבה טוב גם בהמשך (ל"ת) - נירית שפירא 16/8/2003  13:7 יוכית מזל טוב! הצלחת לקרב אותי עוד קצת ללידת בית.. - רוניתה 16/8/2003  14:49 אהבה וטוב תמיד! אמא (השנייה? הראשונה? מי באה קודם?) (ל"ת) - אמא (לא מהשאלה על השינה) 16/8/2003  21:24 כמה מרגש! אני מוצפת בים של רגשות,תודה לך על השיתוף ושיהיה רק אושר בהמשך (ל"ת) - גילי אבישי 17/8/2003  0:5 מזל טוב סיפור מדהים אשה מדהימה שיהיה לכם רק טוב !!!!!!!!! (ל"ת) - זהר 17/8/2003  2:26 מזל טוב-והמון אושר. (ל"ת) - מיכל שעיו 17/8/2003  4:22 קראתי וצחקתי, (דיברתי בקול של בכי) מזל טוב!! (ל"ת) - שרה 17/8/2003  7:38 יוכי, נפלא, איזה סיפור לידה מקסים! - אמא 11 18/8/2003  15:18 יוכית וואו איזה סיפור לידה מדהים! ממש עושה חשק להכנס להריון בשביל זה. תודה ששיתפת אותנו. (ל"ת) - אמא של אדם

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש