|
25/8/2003 2:52
|
נואשת
|
מאת:
|
אני ממתינה למחזור שיבוא כבר שנה ו-8, ניסיתי לגמול בהרבה דרכים ולא הצלחתי. אשמח אם דרורית ואורית יחוו דעה. תודה
|
כותרת:
|
מתנצלת מראש על האורך, אבל אני נואשת
אני יודעת שזה לא ממש הדיון אבל אני נואשת. בני עדין מתעורר בלילות ומבקש לינוק, ובכל פעם שניסיתי להרדים אותו בלי הציצי הוא התחיל לצרוח.
אני חייבת להקדים ולספר שהוא אינו מוכן למוצץ מאז שנולד ולבקבוק עם תמ"ל סובב את הראש. בני הוא ילד חזק וגדול לגילו כך שבלילה זה לא עוזר והוא מתנגד להירדם ללא ציצי בכל כוחותיו, מנסה לצאת ממיטתו ומטפס על הסורגים.
וכשהוא בוכה, וואו, הריאות שלו חבל על הזמן.
ניסינו הרבה שיטות. כשהיה בן 10 חודשים ניסינו את שיטת ה-5 דקות בצורה רכה יותר והדרגתית, כשהיה בן שנה וחודשיים ניסינו גם את ה"לוחשת לתינוקות" וכשזה לא הלך פנינו לרופא הילדים שלו, שנתן לנו מרשם לאנטיהיסטמין. היה לי מאד קשה עם העובדה שאתן לבני תרופה שירדם אבל הגעתי למקומות כ"כ נמוכים בשל העייפות - איני גרה בארץ ואין לי אמא/חמה שתבוא לשמור על הילד שעתיים כדי שאוכל לסגור שעות שינה, ובכלל כל ההתמודדות עם הלבד - וכשהבנתי שבדרך הזו יוכל להיכנס למחזור שינה תקין התחלנו. בתחילה המינון היה גבוה מדי ובני היה לא יציב ואדיש, נבהלנו והורדנו בעצת הרופא את המינוןוהלילות היו יותר רגועים ואם היה מתעורר ההירדמות היתה יותר מהירה אבל הוא לא ויתר על הציצי. ככל שהזמן עובר העניין נעשה יותר קשה. בני היה נעמד במיטה ומצביע על כסא ההנקה ומבקש "ציצי". החלטנו להוציא את הכסא מהחדר ולהציע לו מים במקום, במקביל שינינו מעט את "טקס" ההליכה לישון כשסיפור לפני השינה מחליף את מקומה של קלטת וידאו קצרה ואחריו אומרים לילה טוב לירח ולכוכבים וכו' ונכנסים למיטה, העניין היה לא פשוט והבכי... אבל היתה התקדמות מסויימת ןלפעמים אפילו הסכים למים בלילה במקום ציצי.
אז הגיע השלב בו התכוונו להוריד את ההנקה בלילה לחלוטין, וכשהתעורר בלילה הראשון עמדתי לידו במיטה במשך שעתיים וחתי עד שנרדם, וזה לווה כמובן בבכי וצרחות לכל אורך הזמן. למחרת התעורר בתחילת הערב וההירדמות מחדש כשאני לצידו ארכה שעה, אבל הטונים לא השתנו. כחצי שעה לאחר שנרדם צלצלה לי בדלת ביתי משטרה ששאלה לשלומו של תינוק בוכה, כי השכנם התלוננו/דאגו. הסברתי להם את העניין והם הלכו לא לפני שלקחו פרטים. באותו לילה בכיתי כ"כ והאשמתי את עצמי, והחלטתי שעברתי את הקווים האדומים ושיותר לא אתן לבני לבכות בצורה כזו.
ואז נסענו לביקור בארץ והכל התבלבל. ביקרנו אצל הומיאופת שאיבחן את מקור הבעיה בקשר המוגזם של בני אלי ונתן טיפות שאמורות לעזור לבני להיפרד מהציצי. כדי שלא יצרח ויירדם ביתר קלות במשך הטיפול ההומיאופטישוב התחלנו עם האנטיהיסטמינים.
*עוד פרט, השבוע התחלנו התאקלמות בגן ואמשיך ללכת עם בני לגן גם השבוע אלא שבכל יום פחות, כך שב-1 לספטמבר ילך לבד.
עם כל זאת אני עדין מתעוררת בבוקר בסלון כשבני צמוד אלי ויונק.
אני כ"כ נואשת.
אשמח לכל עיצה.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
