פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

17/9/2003 21:11 ליאתיתי מאת: סיפור לידה שניה (ואני לא אהיה רותי - לא שלי...(:) כותרת: החברה הכי הכי שלי ילדה היום. יצאנו אתמול ליציאה השבועית שלנו, שהיא רצתה לבטל כי היה לה כבר קשה קשה מאוד (שבוע 40). בקיצור אמרתי לה, עזבי שטויות, אנחנו יוצאות יציאת מסיבת סיום, ואח"כ את יולדת. בבית קפה היה לה ציר שהיא ביטלה ב"אוף הברקסטונים האלה. לא מובילים לשום מקום", ודווקא לי הוא היה נראה (פעם ראשונה אחרי מיליון כאלה שראיתי אצלה) רציני. ולא יסף. התעלמנו. כשנפרדנו איחלתי לה לידה קלה ושהפעם הבאה שנתחבק תהיה עם בָּפלה בנפרד (הבהרה, אנחנו מדברות איזה פעמים ביום, וגרות במרחק יריקה (-של ירקן עם פאסון, אבל יריקה). הסכמתי שבפלה תתקשר ותעיר אותי בבוקר. רגע של רקע: זו לידה שניה בהפרש של שנה ו-3 חודשים. הראשונה היתה מאווווווד טראומתית. מיעוט מי שפיר בשבוע 41, 3 ימים עם 3 זרוזים ו-2 לילות של צירים שלא הובילו לשום מקום (חוץ ממחשבות על ניתוח), עד שלפנות הבוקר השלישי הגיע ציר אחד רצוף ופשוט בלתי נסבל. גמרה אותה מוצפת לגמרי באפידורל, כשהרופא יושב עליה ולוחץ במקומה. כולל חתך, כולל הכל. היה זוועה. אז מסתבר ש.. איך שנכנסה הביתה (סביבות 23:00) התחילו לה הצירים. בהתחלה היא הסתדרה איתם במיטה עם נשימות. אח"כ (2:50) התחילה להסתובב בבית ולצעוק לתוך כריות כשהיא מקבלת את הצירים בכל תנוחה אפשרית. ההפרשים היו 7 דקות בין ציר לציר, וירדו במהירות עד ל-3-4 דקות בין הצירים. כל אותו זמן בעלה, שיחיה באמת, פשוט לא האמין לה שהיא בלידה. היא חזרה וביקשה ממנו לצלצל להורים שלה שיבואו לשמור על הקטן ולנסוע לבית החולים והוא ביטל את זה ב"מה פתאום, אני לא מעיר את ההורים שלך עכשיו!", ואפילו היא לפעמים הפריעה לו בזה שהיא זזה יותר מדי ועשתה רעשים (איך אפשר ככה לראות טלוויזיה?!...). הבחור פשוט היה מחוק מחוק מעייפות, ואיכשהו פשוט לא קלט מה קורה. עוד קטע משובח, בול אתמול סיפרה לי שהילד שלה בריגרסיה לילית איומה ומתעורר כל כמה דקות. הלילה הזה הוא לא צפצף אפילו. כלום. וזה כולל את כל מגוון הצעקות שהיו שם. מדהים. באיזשהו שלב (היא שיחזרה אח"כ, בזמן אמת לא נתנה לזה משמעות) היא אמרה לבעלה שמשהו השתנה ויש לה כאילו רצון לעשות קקי, אבל הכל המשיך כרגיל. לקראת 6 בבוקר היא אמרה לו שאו שהוא מתקשר להורים שלה או ש- $#&$&*)*), אז הוא התקשר. אמא שלה מספרת שכשהגיעה היא רואה אותה עם הפרצוף דחוף בתוך מגבת סובלת נורא נורא. "רציתי לעזור לה" היא אמרה לי "אז ליטפתי אותה ככה בגב, והיא צרחה עלי ' אל תגעי בי!!!'...". ישר נזכרתי ברותמית וה"תסתמי" שלה, אז סיפרתי לה- שלא תיקח את זה אישית. היא לא. האמא קלטה שכדאי כבר להילחץ. אנחנו גרים מרחק 20 דקות נסיעה מביה"ח, והיא ניסתה לזרז אותם בעדינות, אבל הבעל סינן "מה, היא כבר ככה כל הלילה, אין למה לרוץ". יפעת אומרת שהנסיעה לביה"ח היתה סיוט מזעזע, אבל היא ציפתה שוב לשמוע שהיא בפתיחה של 1. בקושי הצליחה לרדת מהאוטו, בקושי הצליחה להגיע לחדר הקבלה (צרחה שם על כולם בדרך, היפה שלי), השכיבו אותה בכוח כי היא לא הסכימה (לא היתה מסוגלת), והפתיחה? - 10! מחיקה - מלאה! צירי - לחץ! יללה ואודרופ. עד כאן אני מאחלת לכולנו לידה כזו. מכאן מגיע שלב של לחיצות שמרוב כאב ואני משערת גם היסטריה היא לא ידעה לאן ללחוץ. המיילדת הפוסטמה אמרה לה "שתיים שלוש לחיצות והיא בחוץ. נו.. זה תלוי רק בך" (יש לעקם ת'פרצוף כשקוראים את זה). שעה שהיא אמרה לי אח"כ שהיא חושבת שהיא לחצה לגרון. למזלנו הרב כמו בכל סיפור טוב יש החלפת משמרות, והגיעה מיילדת מקסימה שהיתה קשוחה חיובית והחלטית. נגעה בה ולשם היא כיוונה, עודדה אותה, 3 לחיצות (אחרי כמעט שעה של לחיצות עלק עם הקודמת), לא הספיקה אפילו להגיד לה לעצור (והיא אכן נקרעה לא טוב בכלל. אבל זה יהיה בסדר), ומיה בחוץ. טריה, ריחנית, עירנית (שזה פשוט הבדל שלא יאומן לעומת הילד המסטול שיצא משם בפעם הקודמת), יונקת כמו שדה, מצחיקולה כזו, מתוקה מתוקה. לא דומה לאף אחד משלושתם באופן חד וחלק. זהו. חשבתי לי, שכל אלה שלפני לידה שניה, כדאי שידעו ש: 1. מאוד מאוד וממש ממש לא חייב להיות קשר בין הלידה הראשונה לשניה, והכל לטובה מבחינתי. 2. רוב רוב רוב הסיכויים שהילד שלהם יחרופ כמו דב על ואליום במהלך צירי הבית (שאין להשוותם כמובן בכלל להתמודדות בבית חולים). 3. יש סיכוי שהם ילדו במכונית. ליפעת זה כמעט קרה. זהו. מזל טוב ליפעת שלי, וגם לי- אני שוב דודה. יש! ליאתיתי. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 17/9/2003  21:26 ליאתיתי - עתליה 17/9/2003  21:36 איזה סיפור משמח ואופטימי!! - מיכל פ 17/9/2003  23:23 מזל טוב - ואיפה משיגים חברה טובה ומצחיקה כמוך?.. (ל"ת) - אפרת מ.מ 17/9/2003  23:24 כל פעם שחברה טובה שלי יולדת, זה מרגש אותי עד דמעות. המון מזל טוב לך דודה (שוב) יקרה (ל"ת) - לירון 18/9/2003  0:30 ואללה, את אומנית הסיפור! - דובת גריזלי 18/9/2003  4:52 ליאתיתי, סחתיין - רותי קרני הורוביץ 18/9/2003  8:1 איזה יופי של סיפור! מז"ט! (ל"ת) - דניאלה 18/9/2003  9:6 ליאתיתי!! דודה מצוינת ומצחיקה שכמוך - אסנת ש. 18/9/2003  23:0 כמו סרט אקשן...מזל טוב!!!באמת הלוואי על כולנו ועם המסקנות אני מסכימה ביותר (ל"ת) - גילי אבישי 19/9/2003  1:31 דודהתיתי... מזל טובים לכו-לם..@ (ל"ת) - שרי 19/9/2003  12:0 תודה על התגובות והברכות יקרות שלי! - ליאתיתי

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש