|
2/6/2001 20:3
|
לילך
|
מאת:
|
סיפור הלידה שלי (ארוך)
|
כותרת:
|
אמנם עברו כמעט 8 שבועות מאז שנוגה נולדה וסיפרתי את סיפורי באופן חלקי אבל הגיע הזמן לגרסה המלאה. הסיפור לא סופר מלא כיוון שנעזרתי במילדת מסורוקה שלא ידעתי אם אני יכולה להתייחס אליה בשמה ולכן לא כתבתי (בסורוקה אסור להכניס דולות ומילדות פרטיות).
ילדתי ב 8.4 (בפסח) בשבוע 40. 4 ימים לפני החג ביקרתי בסורוקה למוניטור, ביקור שגרתי שהרופא שלי שולח את מטופלותיו, ולא היה כלום. צירים לא היו והגברת הקטנטנה הראתה בתחילת הניטור שהכל בסדר ופרשה לישון. הייתי בטוחה שאין סיכוי שאני אלד בתאריך שלי ולכן הזמנתי את המשפחה לחג בקיבוץ וביום שישי עמדתי אחרי העבודה והכנתי דברים לחג. בלילה תמיר הלך לישון ואני נשארתי מול הטלויזיה עד 1. אני לא יודעת מה קפץ לי לראש שהערתי אותו וקיימנו יחסים. אחרי שעתיים התעוררתי משוקיים שורפות הייתי בטוחה שיש לי התכווצות שרירים (דבר שלא היה לי כל ההריון) קיללתי את הרגע משום שלא יכולתי להמשיך לישון השעה היתה בערך 3 לפנות בוקר. התחלתי לטייל בבית ולראות סרטי טבע. ב-6 בבוקר (יום שבת ערב פסח) הערתי את תמיר ויצאנו לטייל במשק. ב-8 התקשתי להילרי (המילדת שלי. אצלה עברנו את קורס ההכנה ללידה והיא משתדלת ללוות את הזוגות שלה בלידה למרות שאסור בסורוקה להכניס מילדת פרטית לה יש אישור מיוחד כיוון שהיא עובדת שם) שאמרה לי להתקשר מאוחר יותר. המשכנו לטייל בשדות והתקשרנו למשפחה והודיע על המצב. ב 12 נסענו להלרי הביתה לבדיקה. המצב היה צוואר אמצעי פתיחה של 1 ומחיקה של 70%. יפה אבל לא מספיק. חזרנו הביתה לנוח. אחרי הצהריים הכאבים התחזקו חזרנו לטייל והפעם תמיר נסע והביא את הילרי אלינו הביתה. היתה התקדמות המהצהריים אבל לא מספיק. וכך הילרי בילתה איתנו את ערב פסח. ב21:30 נסענו לסורוקה כיוון שהילרי עבדה לילה ואני לא רציתי להשאר בלעדיה. אחרי הקבלה במיון העלו אותי למחלקה קבלתי זריקה להסדרת צירים ושיכוך כאבים. אימי ואחותי הגיעו למחלקה וכשנרדמתי פרשו לשון ברכב. אחרי שעה בערך ב 1:30 התעוררתי משני צירים שהדביקו אותי לתיקרה. ירדתי לחדר לידה עשיתי חוקן והתקלחתי. וכן, למרות שחשבתי שלא לקחתי אפידורל. פחדתי יותר מלידה מכשירנית מאשר מהזריקה בגב. בנתיים אמא אחותי ותמיר עשו משמרות לידי. תמיר ניצל את הזמן לישון. ב-6:30 בבוקר התחילו צירי הלחץ כשאמא שלי עוזרת לי ללחוץ תמיר מלטף את ראשי והילרי מילדת ומעסה. ב-7:03 הגברת הקטנה היתה בחוץ. כל זאת ללא קרעים וחתכים.
הליווי של הילרי הוא משהו שלא אוותר אליו בלידות הבאות שלי. היא דאגה לבדוק מה קורה איתי דאגה אילו רופאים יטפלו בי ואיפשרה דבר בלתי אפשרי בסורוקה שיהיו לידי שני מלווים תמיר ואמא בו זמנית. לכן בכל הדיון על הדולות אני חושבת שלמרות שאפשר בלי כדי עם. לי זה עזר מאוד.
זהו.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
