של א' (כך נקרא לה לצורך העניין), אותה ליויתי. עד כה לא יצא לי להיות בלידה טבעית מאה אחוז וזו היתה חויה מאד חזקה.
אחרי צירים כל הלילה ופתיחה של חצי סמ' בחמש בבוקר החליטו היא ובעלה ללכת להסתובב ברחבי בי"ח ולא להתייאש. חזרו אחרי כשעה לפתיחה של שלושה וחצי סמ' וכמובן הציעו להם להכנס לחדר לידה. השניים סרבו (רק בשלב הזה צלצלו אלי, איזה נחמדים! היה כבר רבע לשבע בבוקר) והחליטו ללכת לאכול ארוחת בוקר בבית קפה. א' התמכרה לטנס, שמאד עזר לה, ובעלה עזר בצירים בעיסוי איזור השכמות. אחרי שעתים שבו לבי"ח עם פתיחה של ארבע וחצי אך עדיין סרבו לקבל חדר והמשיכו לים. רק אחרי עוד שעה חזרו ובחמישה ס"מ קיבלו חדר. אז גם אני הגעתי.
עשינו מקלחת ארוכה ארוכה והמשכנו בעבודה משותפת מאומצת. א' בצירים כל 4 ד' ואח"כ גם כל פחות מזה, בעלה בעיסוי שכמות ואחראי על הטנס ואני בנשימות, קולות, עיסויי גב, תמיכה בבטן והרבה תמיכה נפשית...
תוך שעתיים-שלוש א' כבר היתה מותשת לגמרי, הצירים הלכו והתחזקו והתקרבו. עשינו שוב מקלחת ארוכה (כולל לרחוץ את הדולה במים חמים...), הצירים כבר היו בלתי נסבלים וא' כבר שקלה בכל זאת לקחת אפידורל כדי לישון. לכן הוחלט לקחת בכ"ז בדיקת דם ולקבל אינפוזיה (עד אז לא רצתה). חשוב לי לציין שלרגע אחד היא לא עלתה על המיטה, רק לבדיקת פתיחה ופעם אחת לבדיקת לחץ דם. הכל, כולל מוניטור, היה בעמידה, כי כך היה לה נח.
בקיצור, בשלוש, כשהיא די מיואשת, הסכימה לבדיקה נוספת, שהתגלתה כ-8-9 ס"מ. תוך כרבע שעה הגענו לפתיחה מלאה ואחרי 25 ד' מאומצות וחתך קטן נולד בן זכר בישראל. היה מדהים. פשוט מדהים מה הגוף הנפלא שלנו יכול ויודע לעשות לגמרי לבד.
מה שנראה לי חשוב לומר אחרי דבר כזה הוא:
א. תאמיני בעצמך. את יכולה. נקודה.
ב. כמה שפחות בשכיבה! נשים רבות עדיין לא מאמינות שהן יכולות ללדת ובאות לבי"ח ולא כ"כ רוצות לרדת המיטה (גם הצוות לא תמיד תומך ברעיון)
ג. אם לא מתאים לך בדיקת פתיחה את לא חייבת. אולי עדיף לחכות לזמן בו תרגישי שינוי כלשהוא - בכאבים, בתחושות. הרבה פעמים כשאין שינוי בפתיחה זה מיד מקרין על מצבה הנפשי של היולדת, שכבר חשבה שמשהו זז, ואז נכנסים יאוש ופחד. אפשר להגיד למיילדת שאת מבקשת לחכות עוד עם הבדיקה.
ד. לא להתייאש. זה נגמר בסוף, גם כשזה ארוך ומייגע. ונגמר במתנה מדהימה...
אז זהו, לי הלידה הזו כבר עשתה את סוף השבוע...
|
תוכן ההודעה:
|
