14/12/2003 11:3
|
עם הראש למעלה (כבר לא)
|
מאת:
|
ילדתי!
|
כותרת:
|
אביבה נולדה ביום שבת בשעה 12:40 בצהרים אחרי כמה שעות של כאבי מחזור. לא חשבתי שהלידה כל כך קרובה. פתאום אחרי זה היו שעתים של צירים צפופים של כל 3 דקות. זה כאב ממש חזק אבל הצלחתי להתמודד עם זה. נאנחתי וצעקתי. בעלי רצה לעזור לי אבל הרגשתי שיותר נוח לי לבד. שלחתי אותו שיעסיק את איתי. הלכתי לאמבטיה רציתי לידת מים באמבטיה אבל הרגשתי שאני לא מסוגלת לשבת קמתי ועמדתי. שמתי רגל אחת על שפת האמבטיה וחיכיתי. היא יצאה קודם העכוז אחרי זה רגל אחת ואז עוד רגל. חיכיתי לא דחפתי בכלל. תמכתי בה בעצמי. ללא צורך לדחוף בכלל היא החליקה בקלות. רק אחרי הכל בעלי נכנס לאמבטיה. זה קרה כל כך מהר שלא הספקתי לקרא לו. ישבתי באמבטיה במים החמימים והנקתי אותה קצת. אחרי שעה וחצי ככה באמבטיה הרגשתי שוב צורך לדחוף ואז השיליה יצאה. איתי מאד שמח לראות את התינוקת החדשה. בסוף כולנו הלכנו למיטה לישון ביחד. בעלי הכין לי כוס שוקו חם ומפנק. חיכינו כמה שעות שהחבל הטבור יתחיל להתיבש כדי להרגיש בטוחים לקשור ולחתוך. עשיתי תור לרופא ילדים לבדיקה והשקילה של התינוקת. אלך היום אחרי הצהרים. יש לנו בבית משקל רגיל אבל אני לא יודעת כמה בדיוק היא שוקלת. בעלי שקל את עצמו איתה ובלעדיה אז ההפרש יצא משהו כמו ארבע קילו. אני לא מאמינה שעשיתי את זה. היה כל כך קל כמו חלום יותר טוב מהמציאות. אפילו קרע קטן אין לי. איזה הבדל גדול שמים וארץ בין הקיסרי המתוכנן. במקום לשכב בבית חולים ולהתאושש מהקיסרי התפנקתי עם כל המשפחה במיטה. אפילו הספקתי לעשות כביסה ולקפל אותה וגם לכתוב כאן. אף פעם לא אלד בצורה אחרת. ההרגשה לא איזה ניצחון או משהו כזה. אבל היתה כמו שזה היה טבעי מה שהיה צריך להיות.
בעלי צילם אותנו היום בבוקרhttp://forums.ort.org.il/files/30/1898965/5634824.jpg
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|